עשרה בטבת תשפ"ה/הרב איתן וייס, מזכיר המועצה הדתית

"יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר: והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם וגו' (רמב"ם הל' תעניות ה' א')

עשרה בטבת הוא אחד מארבעת הצומות, שמקורם בדברי הנביאים זכר לחורבן בית מקדשנו.  (זכריה ח, יט)

א. בעשרה בטבת החל המצור על ירושלים על ידי נבוכדנצר מלך בבל. 

ב. נפסק בשולחן ערוך סימן תקנ סעיף א ומשנ"ב ס"ק א: 'הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר'. 

ג. אחד ההבדלים הוא משך התענית; בתשעה באב התענית היא מערב עד ערב, ואילו בעשרה בטבת התענית מתחילה בעלות השחר: 05:03 (90 דקות לפני הזריחה) /  05:32 (72 דק')   ומסתיימת בצאת הכוכבים 17:15  

מותר לאכול קודם עלות השחר רק אם התנה על כך לפני שהלך לישון. לפי הרמ"א - שתיה מותרת גם ללא תנאי (שו"ע ורמ"א סימן תקסד)

ד. הבדל נוסף הוא,  בעניין האיסורים ביום התענית. בניגוד לתשעה באב האסור בחמשה דברים; אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, עשרה בטבת אסור רק באכילה ושתיה. אמנם, ה'משנה ברורה' (סימן תקנ ס"ק ו ) כתב: "ובעל נפש יחמיר בכולן כמו בתשעה באב", וכן יש פוסקים האוסרים רחצה במים חמים, אולם מעיקר הדין הכל מותר. 

ה. בעניין צחצוח שיניים ושטיפת הפה, כתב בשולחן ערוך: "מי שדרכו לרחוץ פיו בתענית ציבור, לא כשר למיעבד הכי" (סימן תקסז, ג ומ"ב ס"ק יא) והוסיף בעל 'ערוך השולחן': "ויראה לי דזהו כשמכניס המים בעומק לפיו, ומעלה פיו למעלה ומתחלחל המים בגרונו. אבל כשנוטל המים לפיו והוא עומד שחוח וכוונתו רק לנקות השיניים, ואין חשש שיבלע בגרונו - מותר, לבד בט' באב ויום הכיפורים". הכרעת ה'משנה ברורה' היא: "ובמקום צער יש להתיר רחיצת פה במים (ללא משחת שינים – על פי 'שערים מצוינים בהלכה') רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה".  

ו. הבדל נוסף בין שלש התעניות לתשעה באב הוא בהגדרת הפטורים מן הצום. בעשרה בטבת פטור מהצום חולה שאין בו סכנה (היינו: אדם הסובל מחום או מכאבים המשפיעים על כל גופו למרות שלא נשקפת סכנה לחייו. אולם אדם הסובל מכאבים קלים שאינם משפיעים  על תפקודו הכללי - אינו פטור מהצום). גם מעוברות ומניקות פטורות מן התענית, אלא שבעניין זה יש הבדל בין ספרדים לאשכנזים: לדעת המחבר (סימן תקנד ה) הן פטורות מלהתענות. אולם מדברי הרמ"א (סימן תקנ ה) משמע שהן פטורות אם הן 'מצטערות הרבה'. המנהג המקובל הוא שמעוברות ומניקות אינן מתענות. 

ח. תפילת שחרית ביום התענית היא כמקובל בכל תענית ציבור.

תפילת מנחה: רצוי להתפלל מוקדם יותר מאשר בערב שבת רגילה. ניתן להתפלל מנחה גדולה החל מהשעה 12:16.

לאחר הקריאה בתורה האשכנזים מפטירים "דרשו ה' בהמצאו" והספרדים (כמנהגם) אינם נוהגים להפטיר. ברכת כהנים בחזרת הש"ץ. לכל הדעות, אין אומרים "אבינו מלכנו" ותחנון.

המקדימים להתפלל ערבית של ערב שבת, יחזרו על קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים ואז יקדשו.

ט. מעיקר הדין מותר להתקלח בעשרה בטבת. אף הנוהגים בשאר השנים להחמיר ולהימנע מרחיצה, לא יחמירו בכך השנה, ואף ראוי שיתקלחו לכבוד השבת, ואפילו במים חמים.

י. הרבנות הראשית קבעה את יום עשרה בטבת כ-יום הקדיש הכללי, אמירת קדיש לעילוי נשמת הנספים בשואה שתאריך מותם אינו ידוע. כמו כן, נערכות תפילות אזכרה לעילוי נשמת הנספים. 

כה אמר ה' צבא-ות  צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו (זכריה ח,יט)