אלון התבור

עץ: אלון תבור  Quercus ithaburensis

עלה: דמוי ביצה שפתו משוננת ומעט מפורצת

פרח: קטנים ירוקים לא משמעותיים

פרי:  בלוט עם ספלול בעל קשקשים ארוכים, כפופים לאחור או אף מסולסלים

גזע: יחיד אפור-חום כהה, קשה וחרוץ בחריצים עמוקים

משפחה: אלוניים

גובה: 10 - 15 מ'

 

אלון התבור הוא אחד העצים המרשימים והחשובים בנוף הארץ־ישראלי. זהו עץ גדול וחסון, שגובהו מגיע לרוב ל־10–15 מטרים, בעל נוף רחב ומצל, גזע עבה ומחורץ בצבע אפור־חום כהה, ומראה שמקרין יציבות ואריכות ימים.

עליו של אלון התבור קשים ומשוננים, צורתם דמוית ביצה. צידם העליון מבריק ואילו הצד התחתון מכוסה שכבה רכה ודמוית לבד. באביב העץ פורח בפרחים קטנים וירקרקים שאינם בולטים במיוחד, אך בהמשך מתפתחים פירותיו – בלוטים גדולים ומרשימים, בעלי ספלול עם קשקשים ארוכים, לעיתים כפופים לאחור או מסולסלים. הבלוטים מבשילים רק לאחר כשנה וחצי, בסתיו.

זהו עץ נשיר, אך אצל עצים רבים השלכת קצרה מאוד, ולעיתים נראה שהעץ כמעט ואינו מתפשט מעליו בחורף. אלון התבור מאריך ימים מאוד ויכול לחיות מאות שנים.

בשלב הקליטה מומלץ לסייע לעץ בהשקיית עזר מתונה. לאחר שהתבסס, הוא עמיד היטב ליובש, אך השקיה בקיץ תסייע לו לצמוח מהר יותר ולהתפתח לנוף מרשים. יש הרואים בבלוטים חיסרון כעץ רחוב, אך למעשה מדובר בפרי יבש ולא עסיסי, שאינו מושך ציפורים ואינו גורם ללכלוך משמעותי, ואף מוסיף ערך נופי.

לאורך הדורות שימש אלון התבור את האדם למגוון צרכים: עציו נכרתו בעבר לייצור פחמים ולכלי עבודה בזכות העץ הקשה והעמיד. מקליפתו ומהעפצים שעליו הופקו חומרים לעיבוד עורות. ברפואה העממית נעשה שימוש בחליטות מעלי האלון ומבלוטיו לטיפול בנשירת שיער, בהורדת לחץ דם ובדלקות עיניים. הבלוטים עצמם נאכלו לאחר קלייה – מזון פשוט לשעת דחק.

עצי אלון נחשבים מהעצים החשובים בעולם, ויש המכנים אותם “מלך העצים”. הסוג כולל מאות מינים, ובישראל מצויים חמישה מהם. האלון נזכר פעמים רבות במקרא כסמל לחוסן, יציבות וקדושה, ולעיתים גם כמקום פולחן. עץ האלון שימש ועודנו משמש לשיפור טעמו של יין, לעיבוד עורות ואף לייצור שעם במינים מסוימים. למרות כל זאת, השימוש בו כעץ נוי בישראל עדיין מצומצם יחסית – וחבל, שכן מדובר בעץ מרשים, עמיד ובעל נוכחות יוצאת דופן.