עץ: אלה אטלנטית Pistacia atlantica 

עלה: מנוצה ועוד עלעל בודד בלתי זוגי בקצה

פרח: קטנים ורבים לא משמעותיים

פרי:  הפירות כדוריים ערוכים באשכולות דלילים, אדומים או כחולים-שחורים

גזע: יחיד עבה

משפחה: משפחת האלתיים

גובה: 15 – 10 מ'

האלה האטלנטית היא עץ גדול וחסון, המשיר את עליו בחורף. בישראל ניתן למצוא אותה בעיקר באזורי המעבר שבין הצומח הים־תיכוני לצומח הערבתי – מרצועת עמק החולה בצפון ועד אזורי הנגב. בצפון היא גדלה ביערות פתוחים ובפארקים טבעיים, ואילו בדרום היא שורדת בתנאים קשים במיוחד: על פסגות הרים, בערוצי נחלים יבשים ובין סדקי סלעים. בעולם תפוצתה רחבה מאוד – מהרי האטלס שבצפון אפריקה ועד מרכז אסיה.

זהו עץ בעל נוף עגול ויפה, עלים מנוצים, לבלוב אדמדם באביב ושלכת מרשימה בצבעי צהוב ואדום בסתיו. האלה האטלנטית נפוצה במגוון סביבות: היא גדלה בטבע, משמשת כעץ צל בגינות, ומופיעה גם בגינון הציבורי – לעיתים אף ללא כל השקיה או טיפול. מדובר בעץ מאריך חיים במיוחד. אחד הפרטים הידועים בארץ, בתל קדש שבגליל, מוערך בגיל של יותר מ־500 שנה.

האלה האטלנטית היא עץ דו־ביתי, כלומר יש עצי זכר ועצי נקבה נפרדים. עצי הנקבה מפתחים פירות כהים בצבע כחול־שחור, ובהם הזרעים החיוניים לריבוי. פירות בצבע אדום, לעומת זאת, אינם מכילים זרעים.

לאורך ההיסטוריה היה לעץ שימושים רבים: מפירות האלה הפיקו שמן לצרכים ביתיים, רפואיים ולמאור; מהשרף ייצרו טרפנטין לשימושים תעשייתיים ורפואיים; והעץ עצמו שימש לעבודות עץ וחריטה – כולל ברגי עץ גדולים של בתי בד קדומים. בנוסף, האלה האטלנטית משמשת ככנה לעץ האלה האמיתית, המוכרת גם בשם פיסטוק חלבי.

לעיתים נפגע העץ מכנימה מיוחדת היוצרת עליו עפצים – גידולים בצורת אלמוג או שיח קטן, שגודלם עשוי להגיע לגודל אגרוף. בתחילה צבעם אדמדם, ובהמשך הם מתכהים לשחור. בעבר נהגו להפיק מהעפצים ומהגזע שרף ששימש לרפואה.

חשוב לדעת: האלה האטלנטית היא עץ מוגן על פי חוק, ויש לשמור עליו ועל סביבת הגידול הטבעית שלו.