אסתר עלון

אסתר עלון
בת ציון ורוזמרי
נולדה בירושלים בא' בסיון תשמ"א
נהרגה בפעולת איבה
ז' בסיון תשס"א (29/5/2001)
הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין כפר עציון
הותירה הורים ואח
בת 20 במותה

אסתר, בת רוזמרי וציון, נולדה בירושלים בא׳ בסיוון תשמ״א (02.06.1981). משנת 1994 היא התגוררה עם הוריה ואחיה באפרתה אשר בגוש עציון.

אסתר סיימה את לימודיה בבית ספר יסודי ממלכתי-דתי בבית הכרם, ירושלים, בו נתגלתה כתלמידה מחוננת. המשיכה את לימודיה באולפנה "נווה חנה" בגוש עציון. באותה תקופה הייתה מדריכה בתנועת הנוער ״עזרא״ באפרת. אסתר התאפיינה בחכמה רבה ובטוב לב.

בתום לימודיה בתיכון התנדבה אסתר לשירות לאומי, ושירתה ביפו וברמלה, שם השתתפה בפרוייקט שח"ם שכלל עשייה חינוכית עם משפחות עולים, לצד התמסרות לשירות בבי"ס בן צבי.

ביום שלישי ז׳ בסיוון תשס״א (29.05.2001) נסעה אסתר ברכב מאפרתה לירושלים, ואיתה היו בני הזוג בלאושטיין וכמה נוסעים נוספים. בכביש המנהרות שבין ירושלים לגוש עציון, ליד נווה דניאל, פתחו מחבלים ממארב בירי על הרכב הנוסע. אסתר נפצעה באורח אנוש ונפטרה מאוחר יותר בבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים. תושבת אפרת שרה בלאושטיין, שהייתה עם אסתר ברכב, נרצחה במקום. יתר הנוסעים נפצעו באורח קל עד בינוני.

אסתר הייתה בת 20 בהירצחה. הותירה הורים ואח. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ כפר עציון.

דברי הספד שאמר הרב דוד מוריה,שהיה מחנכה של אסתר בכיתה י' בנווה חנה:

אסתר,

עמדנו הבוקר במקום הרצח והתפללנו ואמרנו את השיר של היום הנורא הזה, את מזמור צ"ד.

"א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע
הנשא שופט הארץ השב גמול על גאים
עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו...

עמך ה' ידכאו ונחלתך יענו
אלמנה וגר יהרוגו ויתומים ירצחו
ויאמרו לא יראה י-ה ולא יבין אלוקי יעקב.

...יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו...
וישב עליהם ה' את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' אלוקינו."

אסתר, אני מתנצל שאני מדבר אליך כאן בנוכחות כולם. אני יודע כמה באופייך הצנוע והמופנם היית שונאת שידברו עליך ועוד בנוכחות קהל שכזה. אבל בגלל האופי השקט שלך ובגלל שתמיד ברחת מאור הזרקורים, הרבה אנשים לא מבינים את גודל האסון, וכמה האבידה עצומה. הייתה לי זכות אדירה להיות שנה בתיכון מחנך שלך. זה לא המון זמן, אבל זה היה מספיק זמן כדי לעמוד על טיבך.לחץ להגדלה

פעם הודעתי בכיתה ששעת מחנך תנוצל להשלמת חומר שלא הספקנו. הכיתה החליטה שהיא לא מוותרת על שעת מחנך. כשהגעתי לכיתה מצאתי אותה ריקה. כולם יצאו למקום אחר ואחת הבנות העבירה פעולה. אני חזרתי לחדר מורים.

למחרת מצאתי בתאי מכתב אנונימי שמאוחר יותר התברר לי שאת כתבת. "אני לא יודעת מה בדיוק לומר על מה שקרה בשיעור העשרה. הסכמתי למה שהחלטנו בכיתה לעשות, אבל עכשיו אני חושבת שאם חניכות שלי היו עושות לי את זה הייתי משתגעת. אז זהו, אני חושבת שבמידה מסויימת אנחנו חייבות לך סליחה... לא התכוונו להעליב - אני מקווה שלא לקחת אותנו קשה מדיי.
-- מישהי (חושבת שגם אחרות חושבות כך)"

היית כל-כך רגישה תמיד למה שהשני חש וחלילה לא לפגוע. היית כל-כך טובה תמיד, אני לא מאמין שיש כאן אחת מכל החברות שבאו ללוותך בדרכך האחרונה שיאמרו שאי פעם פגעת בהם. היית חברה כל-כך טובה גם לבנות שלא היו הכי מקובלות בכיתה.

אני זוכר שדיברנו על שליחות שנסעתם אליה ואני הזדהיתי כחוזר משליחות עם התיאורים שלך.

לחץ להגדלהאסתר, היום אנחנו יודעים שכל חייך הקצרים היו שליחות בכל מעשה שלך הרגשת שליחות, בהכנת כל פעולה לחניכות שלך בעזרא. התנדבת שנה שלמה עם ילד אוטיסט. כשביקשתי ממך לסכם את ההתנדבות שלך אמרת במילה אחת 'כיף' - הכיף שלך היה לתת.

מי שמכיר אותך יודע כמה מאמץ ומסירות השקעת בשירות הלאומי. בלי להתייאש ובלי להרים ידיים. כמה שאנו זקוקים היום לתכונה הזו שלך.

אני כל-כך רוצה להבטיח לך שעשינו הכל כדי למנוע את הרצח הזה, אבל אני לא יכול. אתמול לאחר הרצח של גלעד זר החלטנו לחסום את הכביש כתגובת זעם על הרצח. התלבטנו אם לעשות את זה בצהריים עם מי שיכול להגיע, או לנסות לגייס יותר כוחות ולדחות זאת ל16:30-. בסוף החלטנו על אחר הצהריים, אבל עבורך זה כבר היה מאוחר. הכביש נחסם בגלל הרצח.

כמה חבל שאנחנו כל-כך מחושבים ואין לנו זעם ספונטני והבנה בסיסית על זכותנו לביטחון. אני בטוח שהדבר היחיד שמטריד אותך עכשיו זה לא החיים הקצרים שלך, משום שניצלת בהם כל רגע. אני בטוח שאת בוכה שם למעלה, אסתר, אבל לא על עצמך את בוכה. החיים שלך היו כל-כך מרוכזים - ניצלת בהם כל רגע לעשות המון טוב. את בוכה על ההורים שלך אחיך שזה כל-כך לא מגיע להם.

כואב לך על ההורים שלך שאיבדו את האוצר הזה שנקרא אסתר. אין בזה נחמה אבל את, אסתר, את המחיר הנורא שהעם משלם על עוורונו.

ניתוח להסרת עיוורון. מותך זועק את זעקת אסתר למרדכי "לך כנוס את כל היהודים" - התאחדו, פקחו עיניים. אל תמשיכו להיות מפוזרים ומפורדים ועסוקים במשתאות פרטיים. תפקחו עיניים לפני התהום, לפני שהרצפה תתמוטט עלינו. אם נתעורר ואם נפקח עיניים לפני שיהיה מאוחר, הרי שמותך הכואב ימנע אסונות רבים.לחץ להגדלה

אסתר ידעה כמה אכזר האויב והבינה 'כי נגזרנו להשמיד להרוג ולאבד' ומסרה נפשה "כאשר אבדתי אבדתי כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר תמצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי".

"ותלבש אסתר מלכות"

את לובשת בגאון את השמלה המוכתמת בדם ונכנסת ללא חשש לפני ולפנים והמלך מלכו של עולם לא יכול לסרב לשאלתך ולבקשתך.

אסתר, אני נזכר בשיר ששרנו ביום הזיכרון לחללי צה"ל בטכס באפרת, והתנגן אצלנו המון בראש:

כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו
משהו נשאר אתך

יהי זכרך ברוך

דברי הספד שאמר ראש מועצת אפרת, מר איתן גולן:

אסתר עלון, אסתר המלכה שלנו.

אסתר יוצאת ביום שלישי, בדרכה לירושלים.

"ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, ותעמוד בחצר בית המלך... ויהי כראות המלך את אסתר המלכה נשאה חן בעיניו ויושט לה המלך את שרביט הזהב..." המלך, כמו שלימדונו חז"ל, הוא מלכו של עולם. ואסתר, הלא היא כאן לפנינו. אסתר נשאה חן בעיני המלך, והוא הושיט לה את השרביט, לקח אותה לבית גנזיו.

אסתר יוצאת למסע להצלת עמה. במסירות נפש גמורה, היא מקריבה את עצמה למען עם ישראל. "וכאשר אבדתי אבדתי".

"תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי". מה אנחנו מבקשים? את נפשנו ואת עמנו. את חייו הפרטיים של כל אחד מאתנו ואת חיינו הלאומיים.

אבל בימי אסתר המלכה, היינו בגולה. בימי אסתר שלנו, אנו כאן, בארץ אבותינו ולא נוכל להסכים שדרך הפעולה תהיה אותה הדרך. התרפסות ושתדלנות כוחם יפה בגולה. כאן, בארצנו ובמדינתו - הדרך צריכה להיות אחרת.

כאן - לא נוכל להמשיך ולהבליג.

כאן - לא נוכל לחכות עד שיחליט מישהו אם יש או אין עם מי לדבר.

כאן נעמוד על זכותנו לביטחון, מתוך עוצמה, מתוך נחישות. אפילו שם בגולה, הביטחון הושג רק אחרי ש"נפל פחד היהודים עליהם".

אנו דורשים מממשלת ישראל להתעשת ולפעול. לא הפסקת אש דרושה לנו, כי היא מנוצלת בציניות ובלעג על-ידי שכנינו. הם הכריזו עלינו מלחמה, ומי שאוטם אזנו משמוע את הקולות, מצריחי המסגדים ועד התקשורת העולמית - שותף בעקיפין להדרדרות המצב.

ציון, רוזמרי ויוסי היקרים, היו חזקים. קשה לומר זאת, ועוד יותר קשה לעמוד בזאת. אבל, אם יש בזה מעט נחמה, כולנו אתכם, וכולנו הרי יכולנו לעמוד כאן במקומכם. אסתר נרצחה בשם כולנו, והכדורים שנורו אליה כוונו אל כולנו.

תושבי אפרת וגוש-עציון: נתחזק כולנו ונהיה נחושים. איננו יודעים מה צופן לנו העתידת, אבל ברור שנזדקק לכוחות רבים. "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו, וה' יעשה הטוב בעיניו".

לאתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה לחץ כאן