ברוך (בריכה) כהן

ברוך (בריכה) כהן
בן מניני וגרסונה
נולד בתוניס
ל' בתשרי תש"ג
נהרג בפעולת איבה
בכ"ד באדר תשס"א (19/3/2001)
הובא למנוחת עולמים בהר המנוחות, ירושלים
הותיר אישה, ששה ילדים ונכדים
בן 59 במותו

ברוך, בן מניני וגרסונה, נולד באי ג'רבה שבתוניס בל' בתשרי תש"ג (11.10.1942). כשהיה בן 14 עלה לארץ עם הוריו ו- 11 אחיו ואחיותיו, גדל והתחנך בתל אביב.

אחרי שירותו בצבא, כלוחם בחטיבת "גבעתי", עבד כאינסטלטור עצמאי. הוא נישא לאסתר, ולבני הזוג נולדו ששה ילדים: אמנון, איתן, אבשלום, אורן, הדס ואביהו.

ברוך עבד שנים רבות, עד יום מותו, כאב הבית בבית הספר "פרנקל", בגבעה הצרפתית בירושלים. היה מסור לעבודתו בצורה בלתי רגילה, אהוב על הילדים ונחשב חלק בלתי נפרד ממשפחת בית הספר. ברוך היה אב בית במקום אשר היווה עבור הילדים, המורים וגם ההורים ראו בית שני. במקום בו חיו, שיחקו, למדו ולימדו שעות כה רבות – שם היה ברוך, האב, נתן כל שיכול היה לתת, עזר ככל שיכול היה לעזור ועשה מה שנתבקש.

ביום שני כ"ד באדר תשס"א (19.03.2001) נסע ברוך מוקדם בבוקר, כמדי בוקר, מיישוב מגוריו אפרת לעבודתו בירושלים. בסמוך לישוב נווה דניאל פתחו מחבלים שהיו ברכב שעקף אותו באש לעבר מכוניתו, 15 קליעים פגעו ברכב וחמישה פגעו בברוך. הוא נפגע בראשו באורח אנוש, איבד שליטה על רכבו, התנגש במשאית והרכב הידרדר עד למחסום בצד הדרך. רופא שהגיע לשטח קבע את מותו. הבדיקה העלתה שברוך מת מפגיעת הקליעים בראשו, ולא מן ההתנגשות. בנו הבכור של ברוך, אמנון, קיבל דיווח על האירוע בתוקף תפקידו כמפקד יחידת הקישור של צה"ל בחברון, אולם רק מאוחר יותר נודע לו שההרוג הוא אביו.

ברוך היה בן 58 בהירצחו, הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים. הניח אישה, ששה ילדים, נכדים, אחים ואחיות.

דברי ההספד שנשאה ביתו הדס

ברוך כהן הי"ד: אבא - ישר דרך - השמח בחלקו ובעמלו

אבא שלי...

אתה נרצחת כחלק, כנציג של הכלל, כלל ישראל.

אבל אני רוצה לדבר אליך כפרט, כילדה הקטנה שלך, הבת היחידה שלך. תמיד היה בינינו קשר מיוחד, קשר עמוק בלי הרבה מילים, ואתה זה שקבעת לי השם, אתה זה שתמיד כשבכיתי - קראתי אבא!

אתה זה כשאמא רצתה לשכנע במשהו, הייתה שולחת אותי לדבר, ואתה - לא איש דברים אתה - תמיד חיפשתי את אישורך לדברים שעשיתי ואתה היית שותק שתיקה עצורה - ידעתי שהדברים לא נראים לך, לא אמרת כלום, אבל בעצם אמרת הרבה.

לפי סוג השתיקה ידעתי  מה אתה חושב - ואני שכל-כך מכבדת אותך, תמיד עקבתי אחרי העיניים והפה הקפוץ, כדי לדעת, להרגיש אותך, ועד כמה שלא דיברת, לא הפגנת ולא החצנת, היית כה רגיש, כל דבר עצוב גרם לך להזיל דמעה.

כל ילד לוקח מההורים שלו צידה לדרך, ואני לקחתי ממך - בנוסף לישרות, לשמחה, לאמת - התכונה שנוגעת לי מאוד.

אבא, אתה יודע שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים. ואתה בעיני איש של תשובה, איש של התקדמות, איש של כח רצון ועשייה, ועל כך אני מכבדת אותך מאוד, תמיד כיבדתי.

כל מה שרצית תמיד השגת במהלך החיים. על אף כל הקשיים תמיד ראיתי איך אתה מתגבר, מחליט החלטות, ומבצע בלי פשרות!

בשבת האחרונה היית אצלנו בקרית-ארבע, ואני כל-כך שמחתי בהחלטה שלך להגיד, הרגשתי שאתה נותן לי אישור, שמח בנו, שמח בתחיה שאתה כל-כך אוהב, האישורים והביקורת השקטה שלך יחסרו לי. וכוח הרצון וכוח התשובה שבך, אני מתפללת ומבקשת שתעניק לי קצת מהם.

אתה שנרצחת על כיבוש הארץ ועל קידוש השם, קדוש יאמר לך, צדק יאמר לך, ברוך יאמר לך, אנא, המלץ יושר על אימא היקרה, ועל אמנון, איזבלה, לירון, מור, אדר, איתן, נלי, שרון, גל, אבישי, צביה, נריה, מתן, נבו, אביה, אורן, חדוה, אייל, אופיר, תחיה, אביהוא, דיקלה ועלי.

המלץ יושר על עמי, שאתה מבחינתי כרגע ניצב בשמיים ככהן גדול, העומד לפני אבא שבשמיים ומתפלל: "סלח נא לעוון העם הזה", ומברך אותו בברכת כהנים, "ישא השם פניו אליך וישם לך שלום"

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים

לאתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה לחץ כאן