דלג לתוכן העמוד
פייסבוק אינסטגרם יוטיוב EN פתיחת הגדרות נגישות

יוסף (יצחק) גודמן

יוסף (יצחק) גודמן
סמל ראשון 

יוסף (יצחק) גודמן

בן חנה ומרדכי
נפל ביום ה' שבט תשס"ו (02/02/2006)
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי הר הרצל

סיפור חייו

בן חנה ומרדכי. נולד ביום י"ב בסיוון תשמ"ה (1.6.1985) ברובע מנהטן שבעיר ניו יורק, ארצות הברית. אח צעיר לשמעון, המבוגר ממנו בשנה וארבעה חודשים, ואח בוגר ליהודה, נפתלי, בנימין, אשר, מירי, רחלי ודני.

בן תשעה חודשים היה יוסף כשעלה לארץ עם הוריו במרס 1986. תחנתם הראשונה הייתה במרכז הקליטה שבמבשרת ציון, ובדצמבר 1986 עברה המשפחה לאפרת. יוסף החל את לימודיו בכיתה א' בבית הספר הממלכתי-דתי "עשה חיל" שביישוב. ספורט היה המקצוע האהוב עליו, ולא בכדי; הצטיינותו בענפי ספורט שונים הייתה יוצאת דופן, והוא התקבל לנבחרת הריצה של ביה"ס, ולנבחרות השחייה והכדורגל של אפרת. את המשך לימודיו עשה יוסף בחטיבת הביניים "אור תורה סטון" שבאפרת.

משפחתו האהובה היא שעמדה בראש מעייניו, וכבר בהיותו נער צעיר הגיע בסוף כל יום לימודים לפיצרייה המשפחתית שבאפרת, וסייע בה להורים. בן למופת היה יוסף, מסור להוריו ולאחיו וקשור מאוד לסבא ולסבתא.
ככל שגדל, הפך יוסף לדמות משמעותית בפיצרייה. הוא היה חרוץ, למד לעבוד בלחץ זמן, והתאים עצמו לדרישות המיידיות של הלקוחות. יוסף אהב מאוד פוטבול אמריקאי, אהבה שהנחיל לו אביו, ושהביאה אותו לארגן קבוצה של חברים שהחלו ללמוד את המשחק, במטרה להקים ליגת נוער מקומית. כיום נקראת הליגה שהקים על שמו. בשנת 2004 היה לחבר בנבחרת ישראל, והשתתף בתחרות בין-לאומית.

אמונתו של יוסף בבורא עולם ויראת השמים שהייתה בו עמדו ביסוד הווייתו. הוא הקפיד לא לדבר לשון הרע, תמיד הדגיש את הכרת הטוב, הרבה לתת צדקה ולבו היה פתוח לכול. "הוא רצה תמיד לעזור לאחרים ולתת, ולתת, ולתת" אומרים הוריו.

ב-25.3.2004, שבוע לאחר שחזר מהתחרות הבין-לאומית בפוטבול, התגייס יוסף ל"מגלן". לכל אורך מסלול ההכשרה המפרך הפגין יוסף נחישות ומוטיבציה גבוהה, בלט בכושרו הגופני המעולה ובשריריו החזקים, והשקיע מאמצים בלתי נלאים כדי לשפר את יכולתו. תקופת שירותו של יוסף הייתה תקופה של פריחה, אושר וסיפוק; הוא היה "מורעל" על "מגלן", אהב את החברים והמפקדים, והיה גאה בתרומתו להגנת העם והארץ.

יוסף נפל בפעילות מבצעית בניצנים ביום ד' בשבט תשס"ו (2.2.2006), בתאונת צניחה במסגרת אימון מיוחד. במהלך הצניחה, שבה היו חברי הצוות קרובים זה לזה, הסתבכו רגליו של מפקדו, סגן גיא, בחבלי המצנח של יוסף ושניהם החלו ליפול במהירות. יוסף פעל בקור רוח וניסה לבצע את תרגולת החירום, הוא ניתק את המיתרים ובכך חילץ את מפקדו אשר נחת בשלום על הקרקע, אך המצנח הרזרבי שלו עצמו לא הספיק להיפתח היות שכבר היה קרוב מדי לקרקע, והוא נהרג.

יוסף היה בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים.

דברים לזכרו

ללוחם הגדול מכולם,

גודמן, זכורים לי אין סוף קילומטרים שרצנו יחד, תמיד כתף לצד כתף, מדברים על החיים, האהבה שלך למשפחתך, לפוטבול, ליחידה ולחיים.

גודמן, אתה הלוחם הטוב מכולם, לוחם עם לב ענק ורגיש בעל חיבוק אדיר ולחיצת יד מלאת כנות ורגש, נדמה שהכל היה קטן עליך, תמיד קיבלת הכל בחיוך ענק ותמיד שאפת לעוד.

גודמן, אני אוהב אותך מאוד, ואני בטוח שתלווה אותי ושתמשיך לחייך, לחבק וללחוץ את היד חזק חזק.

לגדול מכולם גודמן,
עמוס


דברי ההספד של יהודה, אחיו של יוסף:

כל כך קשה לדבר איתך כשאתה לא נמצא פה איתנו. ובכל זאת, אני רואה אותך עכשיו - מסתובב בין האנשים, מחייך אליהם, מחבק אותם, לוחץ לכולם את היד בחוזקה כמו שרק אתה יודע. אהבת את החיים כל כך ולא בזבזת רגע. כל הזמן היית הולך ממקום למקום, לא הפסקת לרגע.

בשבת בצהריים היינו יושבים אני והחבר'ה אחרי שלא התראינו שבוע, עד שפתאום נכנסת לחדר והחלטת שמשחקים כדורסל, הדעה שלי ושל החבר'ה בעניין הייתה מיותרת לגמרי, לך לא היה אפשר להגיד לא.

היית חוזר מהצבא ביום שישי אחרי שבוע קשה, עוד לא הספקת להגיד שלום וכבר היית על בגדי ספורט, גורר איתך עוד שכן או שתיים בדרך לריצה לתמר.

יוסף, אני בטוח שאתה שומע אותי עכשיו, אני יושב וכותב לך ומנסה להסביר לאנשים שמסביבי מה אתה בשבילי. עד כמה היית מיוחד, גיבור, נחמד, מנומס, יפה, חזק, טוב לב, היה לך לב זהב!

היית בשבילי הכל - אח, חבר, מדריך, יועץ. לימדת אותי כל כך הרבה דברים, לימדת אותי להיות החלטי, לדבוק במטרה וללכת איתה עד הסוף, לא משנה מה קורה, לא מוותרים.

ישר אחרי שהתגייסת הרעלת את כל המשפחה על הצבא בכלל ועל מגלן בפרט. היית גאה במה שעשית, הראית לכולנו איך נכנסים למצב ואיך מתאמנים בקרב מגע. הסברת לנו על הנשק וסיפרת לנו את מה שהיה מותר לך לספר. היית גאה במדים! בצבא ובכלל עשית כל דבר על הצד הטוב ביותר, אהבת את מה שאתה עושה.

אחד הדברים החשובים שלימדת אותי היה הערך של המשפחה. דאגת להגדיש לי שוב ושוב את חשיבות המשפחה. שימשת לנו לדוגמה איך צריך לנהוג אח גדול.

אתה מצטרף היום לסבא. סבא שכל כך הערכת ואהבת. שסבא נפטר דאגת להנציח את שמו על הברכונים בחדר האוכל של היחידה, דבר ששימח את אמא כל כך. עכשיו יש לנו מטרה מאוד חשובה להנציח את חייך, דאגת מספיק לאנשים בחייך הכה קצרים ואתה יכול להיות סמוך ובטוח שננציח את שמך בכל דרך אפשרית.

היום איבדתי אח גדול, אבל אני רוצה שתדע ובזה אתה יכול להיות בטוח, שהדרך שהראית לי היא הדרך שתשמש לי כמודל בהמשך הדרך.

איבדתי גם חבר, חבר לבילויים, חבר שמקשיב לי בעת הצורך וחבר שהראה לי איפה אני טועה ואיפה צריך לשפר. תמיד דאגת לכולם, לא משנה מה עשינו היית מתעניין, מחפש איפה אפשר לעזור.

ראית שהתחלתי למכור סירים, ישר הובלת אותי בנתיב העסקים, הראית לי מתי לקנות, מתי למכור, ובעיקר איך להסתכל נכון ובחכמה על העניין, לא משנה אם הדרכת אותי, הרצת אותי או כעסת עליי, תמיד תמיד, אבל תמיד, דרשת ממני לתת מעצמי 120% בכל מה שאני עושה.

היחס שלך לדת היה מאוד מיוחד, בכל דבר שעשית תמיד דאגת להדגיש את הכרת הטוב, תמיד אמרת "תגיד תודה". תמיד הזכרת לי שכל דבר שקורה, "וואלה - הכל לטובה", "אלוקים גדול", "יהיה בסדר". היית מסתובב בבית כנסת עם קופת צדקה, מחפש לתרום למטרה חשובה.

התווית לנו דרך מאוד מיוחדת, דרך של אהבה, של כבוד, והרבה אמונה. ננסה להמשיך בדרך שהלכת, לא להפסיק לצעוד קדימה. תמיד בשמחה בלי תלונות, עם חיוך גדול על הפנים.

עכשיו יוסף, שכבר סיימת ללחוץ לכולם את היד ולחבק אותם, אתה יכול ללכת בשקט לשבת לך למעלה שם, ולהמשיך לדאוג לכולם ולשמור על כולם.

דברי ההספד של מפקד היחידה

יוסף, לא חשבנו שניפרד ממך כל כך מוקדם.

הבשורה הנוראה על התרחשותה של תאונת צניחה זעזעה את יומנו כברק ביום בהיר ואנו עדיין מתקשים לקבל את רוע הגזרה ולהבין את מר תוצאתה.

משפחת גודמן איבדה את היקר לה מכל: בן, אח ואהוב. מתנת א-לוהים בליבה של משפחה גדולה ומיוחדת.

אנחנו, משאיבדנו את יוסף - או כפי שנהגנו לקרוא לו "גודמן" - איבדנו דמות מרכזית ביחידה, לוחם עשוי ללא חת, אמיץ, חזק ואכפתי. בעל פוטנציאל אדיר של מנהיגות, עשייה ויצירה. פרחת ביחידה, זרחת מאושר ואהבת את מה שעשית מאוד.

הקסמת אותנו: לפעמים נראה היה שאתה מגלם בדמותך ובמעשיך את החלום ואת המעשה הציוני כולו:
אדם חזק למשפחת עולים מארה"ב שאוהב את ארצו ומדינתו אהבת נפש.
אדם שאיתן בעמידתו ואיתן בעמדותיו.
אדם שאינו מרבה להתלונן ואינו נותן לשום גורם לשבור את רוחו או את גופו.

לוחם עז המתנדב תמיד להיות במקום המסוכן והמורכב ביותר ואשר להט ההגנה על עם ישראל, שמירת חוסנה ואדמתה הובילו אותו לתוצאות מרשימות בכל תחומי העשייה הצבאית. כך היה באימונים וכך היה בלחימה היום-יומית.

אתה, יחד עם חבריך ליחידה, לפלוגה ולצוות הם אלה שמבטיחים את יומם השגרתי של אזרחי מדינת ישראל, שכל בוקר יוצאים מביתם למלאכת יומם ושבים אליו לעת ערב.

הגדלת לעשות באותו לילה לפני כשבועיים כשהמקלע התלוי על כתפך מטרטר ומחפה על חבריך לצוות בלחימה ולכידתה של חוליית מחבלים חמושה שביקשה לרצוח אזרחים עוד באותו יום.

"גודמן בצוות הוא שם דבר": תמיד הולך בחוד עם המקלע, מוביל, "מספר אחד", מקצועי ואמיץ לב.

אהבת מאוד את הצוות וחלקת עם כולם את לבך הרחב והגדול, המלא בשמחת חיים ורצון לעזור. היה לך קשה כשאיבדנו את עברון ז"ל. האובדן התווה את כולנו לכדי "רקמה אנושית אחת חיה" וכשיונתן הלך מאיתנו נוצר פער וחלל גדול בליבנו כולנו.

הזמן החולף, צריך להודות, לא הקהה את הכאב ועתה רק הועצם גודל האובדן שלנו - אבל אתה בנחישותך וחבורתך סחפת והדבקת את הצוות לכדי שלם אנושי אחד הגדול מסך חלקיו. חשנו בסערת הרגשות שלך, כמו גם בכעס ובאכזבה גם כשהצוות לקח חלק במשימות ההינתקות. אבל אני גאה בך על שהשכלת לשים את העמדה האישית בצד ומלאת באחריות ובמסירות את המשימות שהוטלו עליך כדי לשמור על צוות אחד, יחידה אחת, צבא אחד ומדינתנו היחידה. צר וכואב לנו על דרך לכתך, אך נביט נכוחה אל המציאות ונקבלה כאמת שאין ליפותה.

המשורר נתן יונתן ששכל את בנו כותב: "איבדנו כל אשר יקר היה, ונשתוק את המילים ששכחנו. נעמיד פנים גאות, ניישר את הגב, נלמד לחיות עם האמת המרה, וכמו ספנים ותיקים נפליג כאילו בלי מורא ללב הים אל אם הסערה."

כאבך, משפחת גודמן היקרה אינו זר לנו, אך אין ביכולתן של המילים לנחם.

משפחת מגלן הינה משפחתכם בברית עולם, לא נעזוב ולא נרפה, נמשיך להיות איתכם. בשם צה"ל והיחידה, אני מצדיע לך סמ"ר יוסף גודמן.

יהי זכרך ברוך

דברי ההספד של גיא מפקדו

קשה להאמין שאנחנו עומדים פה שלושה חודשים לאחר מותו של יונתן נפרדים מחבר נוסף מהצוות, הפעם מיוסף.

שנה ושלושה חודשים שאני מפקד על חבורה נפלאה של לוחמים שהוכיחו שהמילה הכי טובה לתאר אותם זה באמת לוחמים. וכמו בכל חבורה שכזו חייב להיות בה הלוחם הטוב ביותר. יוסף היה לוחם במלוא מובן המילה, בעל מוטיבציה גדולה, מקצועי בתחומו, בעל כושר גופני מעולה, חבר בצורה בלתי רגילה. מאוד אהב את הצוות ואת הצבא ותמיד נתן כל שיכל בכל אימון ובכל מבצע כי זה היה יוסף איש אמיתי של הכל או כלום, אין לעגל פינות, אומר לך את האמת ישר ובפנים. אדם מלא רגש ואהבה לסובבים אותו ולמה שהוא עושה.

יוסף היה מעמודי התווך האיתנים של הצוות, מוביל בצוות בכל מה שקשור ללחימה והסוואה, והיה הנגביסט הטוב ביחידה.

יוסף,
קשה לדבר עליך בזמן עבר כי רק אתמול היינו במטוס, ולפני הצניחה הצמדנו אגרוף לאגרוף עם חיוך כי ידענו שתמיד הכל יהיה בסדר, ונותנים אחד לשני כוח לפני הצניחה.

קשה לי להסביר למה א-לוהים לוקח את הטובים ביותר, את האנשים שאתה הכי רוצה קרוב אליך. הרי אתה ידעת שבכל פעילות או אימון אתה מהראשונים להיבחר הולך משמאלי עם הנגב והשח"ע וכאשר מקדימה כמו שתמיד היית כולם מאחור יכולים להרגיש בטוחים.

אני נזכר איך במהלך שבועות המסלול בתור חייל צעיר דואג לי לפרוסת טונה עם עגבנייה כי ידעת שזה הדבר היחידי שאני אוכל.

וכך הרגשתי כשאתה לצידנו, הצוות חזק ביותר, רק תשאל את ינאי, כל פעם שרציתי להעביר אותך חוליה הוא היה שומר אותך קרוב אליו, כמובן.

אני רוצה להגיד לך שהייתה לי הזכות והכבוד להיות המפקד שלך, וחבר בכל פעם שהיית זקוק לאחד כזה. אני יודע שמאוד רצית לפקד על חיילים, אני יכול להגיד לך שבשבועיים שחנכת את הצוותים הצעירים עשית כל כך הרבה לחיילים, יותר ממה שמפקדים אחרים עושים בתקופות יותר ארוכות. רק לשמוע את התשבחות עליך מילא אותי גאווה גדולה. קשה לי שלא להזכיר את הרצון העז שלך להיות כמה שיותר טוב וכך גם הצוות, בבחני צוות לוקח עליך את האלונקה ולא מפסיק לרוץ לרגע, דוחף את חבריך לביצוע התוצאות הטובות ביותר.

יוסף גודמן "המטורף" - לוחם על! אני יכול עוד לספר עליך רבות והדף בטוח קטן מלהכיל הכל. אני רק רוצה להגיד לך שבמותך הצלת את החיים שלי, ממשיך לשמור עליי.

משפחת גודמן,
היה לכם ילד מדהים, מלא חיים וכל דבר טוב שאתם שומעים עליו הוא יותר מנכון. אני רוצה להבטיח כאן שאני והצוות נעטוף אתכם ונחבק אתכם ככל שאנחנו יכולים. ועכשיו הצטרפה למשפחת צוות עמרני משפחה נוספת ונעשה כלל שביכולתנו לעזור בכל דבר שניתן.

צוות,
פעם שנייה בשלושה חודשים שאני פונה אליכם בבקשה להיות חזקים, אני יודע שקורצתם מחומר אחר, חבורה מדהימה. אנחנו חייבים בזמן זה לחזק אחד את השני ואת המשפחה.

יוסף, אני רוצה להגיד לך בהזדמנות זו שאני אוהב אותך ואת כל חבריך לצוות, אני לא אשכח אותך לעולם.

דברים מאת חבריו לצוות

גודמן, אח שלנו,
כולם פה מצפים מאיתנו שנדבר, שנסביר, אבל האמת יוסף, אין לנו מילים.
זה פשוט לא אתה...

גודמן הוא לא איש שבאמת נפגע, גודמן הוא איש שקם, הוא אדם שמסתער בלי לחשוב פעמיים, שלא מפחד מכאב ומקושי.

גודמן הוא איש חזק, הוא פשוט כזה, המוטיבציה האין סופית, הרצון הבלתי נפסק להיכנס לכל פעילות ואימון. אהבתך למדינה, לעם, לארץ, למסורת.

השינוי הגדול שעברת בצבא והקשר המיוחד למשפחה - התמונות שלהם בארון.

אבל הדבר הכי בולט הוא רוחב הלב שלך, היכולת הבלתי נגמרת שלך לתת, להעניק - אם בלעבור עם קופת הצדקה מאחד לשני ולא לוותר עד שהיא מתמלאת, או לדאוג שתמיד לא נישאר רעבים בכל מקום שנגיע אליו בארץ, לוודא שהמד"ס יהיה קצת יותר קשה...

תמיד היה אפשר לבקש ממך כל דבר כי ברור שהיית נותן - כזה היית.

אני נזכר בשלוש המילים האחרונות שאמרת לי לילה לפני, כשסיימנו לדבר, "אוהב אותך, ילד" מילים שאמרת תמיד, לכולנו, ואולי זה הדבר הכי חשוב ביוסף, שאפשר ללמוד מיוסף - אהבת חינם.

אהבה גדולה לחיים, להכל, לכולם. אהבה שאנחנו כל כך זקוקים לה בתקופה זו במדינה ללא חשבונות ומחסומים - אהבת חינם. כמו בצוות ככה בעם - בין הדתי למושבניק, העירוני והעולה החדש, המתנחל והקיבוצניק...

יוסף, עברו שלושה חודשים ואנחנו נאלצים להיפרד מאח נוסף, עדיין מעכלים את חסרונו של יונתן ועכשיו אתה הולך...

משפחת גודמן היקרה, אתם יכולים להיות גאים בבן שגידלתם, אדם מיוחד, לוחם אמיץ שהערצנו.

גאים בך, אוהבים אותך,
צוות עמרני

דברי ההספד של חברו גרשון

זה לא הגיוני! רק לפני שבועיים הייתי אצלך בשבת ודיברנו על התקופה האחרונה שלא יצא לנו להתראות ולהרגיש אחד את השני, כמו בימים היפים יותר של התיכון.

שאז היה לנו את כל הזמן שבעולם לעשות מה שרק רצינו.

יוסף, אני רוצה ברשותך לחלק את החברות שלנו ובכלל את התקופה של שש השנים האחרונות שזכיתי להכיר אותך, שזכיתי להכיר אח, לתקופה של שתי חלקים:

התקופה הראשונה היא שיצא לי להכיר ילד עם חיוך מקסים, שופע חברים, מוקף באהבה, ילד אנרגטי שלא נח לרגע אחד, שחווה ורוצה להרגיש כל פעם מחדש בכל רגע נתון ביום, ולא משנה איך ובאיזה צורה. העיקר להתמלאות ולתת שקט ומנוח לנפש הגדולה והכל כך מיוחדת שהייתה לך.

התקופה השנייה היא יוסף המגויס, יוסף שכל כך רוצה וכל כך שואף להגיע להכי טוב שיש. לא כמו אחרים, כששמעתי שהגעת למגלן בכלל לא התפלאתי ולא הרמתי גבה, ידעתי והאמנתי שתגיע. ואמנם הדרך תהיה קשה מאוד, אבל אתה היית איש של אתגרים, אחד שאם הוא לוקח על עצמו מטרה היה תהיה שלו, ולא משנה כמה קשה להשגה היא תהיה.

אחי, אני לא יודע אם יצא לי להגיד לך, ואם יצא לי, אז כמה הפנמת את זה, וזאת ההערכה וההערצה שהייתה לי על השינוי שידעת לעשות מקצה לקצה. עם כל היכולות המדהימות שהיו לך שלקחת למקום כל כך אמיתי וגבוה. יוסף שנותן את כל כולו ל"מטרה שמקדשת את האמצעים", גם פיזית וגם נפשית. כנראה לא סתם ניתן לך השם משפחה Goodman, כי כזה היית, גבר שהולך עם האני מאמין שלו עד הסוף, ילד מחויך, חזק, שואף להכי טוב שיש, ושמאמין בצדקת הדרך, שנכון לאותה שעה הייתה לשמור עליי, על המשפחה, חברים ועל המדינה שכל כך אהבת והאמנת בה.

אני זוכר אחי שדיברנו על החבר מהצוות שלך שנהרג בפעילות המבצעית, ואמרת שאם זה היה קורה לכם, המשפחה שלך הייתה יודעת להתמודד עם זה, כי אתם משפחה גדולה ועם הרבה חברים, וזה מקנה כוח.

ופתאום הכל הפך להיות כל כך ממשי. אז משפחת גודמן היקרה, איבדתם את היקר לכם מכל, והאובדן הוא אינסופי, אבל אם יש דבר או חזון של יוסף, הוא היה שנהיה חזקים, ושנרים את הראש ושנמשיך הלאה, אז אחי, בדיבורים זה נשמע טוב ויפה, אבל בפועל זה קשה הרבה יותר, אבל אנחנו מבטיחים להשתדל לקיים אולי את בקשתך האחרונה פה איתנו.

אחי, אני לא אשכח אותך לעולם, תודה על שש שנים מדהימות שנתת לי להבין שהשמים הם הגבול, ושאם באמת רוצים "אין זו אגדה", בכל תחום בחיים.

אז אחי, קשה לי להיפרד, אז רציתי להגיד לך אולי בפעם האחרונה שאני אוהב אותך, שתנוח על משכבך בשלום, ותשמור עלינו מלמעלה.

שלך תמיד,
גרשון

מכתב ששלח חברו למשפחה

למשפחת גודמן היקרה,

יוסף היה בשבילי חבר טוב, והוא כמו אח לכל דבר. תמיד היה לצידי רק מתי שהייתי צריך. אם זה כשאליעזר אחי היה חולה, תמיד היה עושה כל דבר כדי לשמח אותי ואת משפחתי ובפרט את אחי. וגם לאחר שאחי נפטר תמיד היה מחזק ומעודד כמה שרק אפשר עם לב ענק, אבל תמיד הזכיר לי לא להתייאש כי אין מה לעשות, צריכים להמשיך קדימה, ולא לוותר לעצמך בגלל שהמצב קשה, אז עכשיו אתם במצב הזה, ואני יודע שקל לדבר אבל קשה לעשות, אבל אני יודע שזה מה שיוסף היה עושה ורוצה שאתם תעשו, להמשיך קדימה ולא לוותר, למרות שזה קשה ומרגישים שזה לא הוגן.

ועכשיו רציתי להגיד שתמשיכו להיות משפחה נפלאה, מלאת שמחה ואהבה לסובבים אותה והרגשה משפחתית לכל מי שרק בסביבתם, אתה מרגיש הכי רצוי ובכיף כמובן. כי הכנסת האורחים שלכם היא ממש כמו בביתו, וזה משום שאתם מעבירים את ההרגשה הזו.

מקווה שלא תדעו עוד צער, ושבעזרת ה' נתראה רק בשמחות ותמיד אזכור את יוסף איתי לעד, כי נשמתו והשראתו עדיין אתנו.

אוהב, ותמיד פה בשבילכם.

אני רוצה לשתף אתכם קצת ממעשיו הטובים שיוסף עשה, ואני בטוח שיש עוד הרבה שאני לא יודע:

יום אחד אחרי ההתנתקות, פגשתי את יוסף ודיברנו על ההתנתקות, ואמרתי לו איך לא דואגים בכלל למגורשי גוש קטיף, ושחסר להם הרבה דברים. ישר באותו הרגע מתוך לב ענק לעזור לאנשים, הוא הוציא מכיסו 150 שקל ואמר לי "קח, תדאג שזה יגיע למי שצריך", וכך עשה עוד כמה פעמים, וכל זה מרצון טוב שיהיה רק טוב לאנשים.

תמיד כשהיינו יורדים לעיר ונתקלים במקבצי נדבות, תמיד יוסף היה נעצר ליד כל אחד שפגש ומוציא מכיסו כמה שקלים ונותן להם, לא משנה למי זה היה. והיה אומר לו "תרגיש טוב, רק אל תקנה עם זה סמים", ואז היה אומר לי "כנראה שמי שמקבץ צריך את זה", וכמובן, רק כדי שיהיה לבן אדם טוב.

אני זוכר כשאליעזר אחי היה חולה, תמיד כשיוסף נכנס לבית שלי הוא ישר היה שואל איפה אליעזר והיה הולך לשאול מה שלומו, ולאחל לו שירגיש יותר טוב, והוא לא היה מוכן לצאת מביתי בלי שאמר לו את זה. וכמובן שכל הפעמים היה בא עם איזה גלידה להביא לאחי כדי לשמח אותו.

אני זוכר כשיוסף היה בטירונות. יום אחד יוסף התקשר אלינו לבית ודיבר בשקט ואמר שזה הוא, ושאל את אמא שלי אם אליעזר בבית כי הוא רוצה לשלוח לו פיצה וגלידה, וכמובן שבסוף שלח. וכל זה הוא עשה מהשירותים בבסיס בתוך סיכון שאם יתפסו אותו מדבר בטלפון הוא ייענש ויקבל לסגור איזה 28 יום בצבא, אך כל זה לא הפריע לו כי כל עוד הוא משמח אנשים, זה היה הרבה יותר חשוב לו, וכך אני יודע שתמיד עשה בחיוך.

לאתר ההנצחה של משרד הביטחון לחץ כאן 

מקום מנוחתו

יוסף (יצחק) גודמן
בן 20 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי הר הרצל
אזור: ד
חלקה: 7
שורה: 9
קבר: 5