דלג לתוכן העמוד
פייסבוק אינסטגרם יוטיוב EN פתיחת הגדרות נגישות

ברק (בנימין) עוזרי

ברק (בנימין) עוזרי
סמל ראשון 

ברק (בנימין) עוזרי

בן מרגלית ואיתן
נפל ביום ו' אלול תשס"ה (10/09/2005)
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי הר הרצל

סיפור חייו

סמל ראשון ברק (בנימין) עוזרי
בן מרגלית ואיתן
נולד ברמת גן, ו' סיון תשמ"ב
נפל בעת מילוי תפקידו,
ו' אלול תשס"ה (10/9/2005)
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי הר הרצל
הותיר הורים, שלוש אחיות וארבעה אחים
בן 23 בנפלו

ברק נולד בבוקרו של חג השבועות תשמ"ב בבית החולים בתל השומר כבנם הבכור של איתן שהיה אז מ"פ בגדוד 51 בחטיבת גולני ושל מרגלית שהשתחררה כשנה קודם לכן משרות כמשקית ת"ש בגדוד 12של גולני. "ברק" נקרא כמו הברקים שליוו את מתן התורה בחג השבועות וכשמו של הגדוד בו שירתה מרגלית. "בנימין" על שם סבא של מרגלית מצד אימה שנפטר כשנה לאחר עלייתו ארצה. ברק היה נכד ראשון לסביו וסבתותיו ונין ראשון לסבו מצד איתן וסבתו מצד מרגלית.

את שנות ילדותו הראשונות בילה ברק ברמת גן, בפתח תקווה ובקיבוץ בו גדל אביו איתן -קבוצת יבנה,שם נולדה אחותו הראשונה חרות. בהיותו בן חמש התנחלה המשפחה בישוב בית חגי שבדרום הר חברון וגרה בקרוון נעים וצפוף שהפך להיות צפוף עוד יותר עם הצטרפותם של עמיטל, נעם ואלרועי.

ברק החל לרכוש את חינוכו ודרכו בתורה בכיתה א' בבית הספר היסודי שבקרית ארבע . כשהיה ברק בן 9 נדדה המשפחה בעקבות תפקידו של איתן בצבא לישוב רעות שם למד ברק בכיתות ד' וה' בבית הספר בישוב חשמונאים. בתשנ"ד התמקמה המשפחה בביתה אשר באפרת בגוש עציון וברק למד בכיתה ו' בבית הספר "עשה חייל" שבישוב. את חטיבת הבניים עשה ברק בישיבת שעלבים שם רכש את אהבתו להתעמקות בתורה את גישתו הרצינית לחיים . באותה תקופה חגג את כניסתו לעול המצוות ויחד עם חבריו למד והבין את משמעות החיים תחת עול המצוות. למשפחה נוספה אחות נוספת בשם חן.

בכיתה ט' נכנס ברק לישיבה התיכונית "קרית ארבע" שם התחבר שוב לחבריו מהכיתות הראשונות וזכה ללמוד תורה מפי רבותיו,מחנכיו הרב חנוך כהנא הרב אברהם סטרוק וראש הישיבה הנפלא הרב אבינועם הורוביץ. מתוך חברון החל ברק לרכוש את אהבתו הרבה לארץ ישראל את דבקותו בתורת ישראל ואת החיבור המופלא לעם ישראל.

בהיותו בכיתה י' הוקמה בישיבה קבוצה שלקחה על עצמה להגביר את לימוד הגמרא על פי שיטתו של הרב חיים סבתו וברק הצטרף ונהיה דמות מרכזית בקבוצה. בתקופה זו התחיל ברק להתבלט כמי שמשכים קום לתפילה וממריץ את חבריו להגיע בזמן לתחילת התפילה נוהג שהמשיך הלאה בשנות התיכון,בישיבה הגבוהה ואף בצבא.

במקביל ללימודי הקודש והחול החל ברק גם את דרכו החינוכית בהדרכה בתנועת הנוער "עזרא" באפרת שם הצליח להעביר לחניכיו את ערכיו היפים ואת היכולת להתמודד עם חיים מורכבים במציאות מתקדמת תוך שמירה קפדנית על הדרך התורנית.

בכיתה י"א עבר ברק להדריך בסניף תנועת הנוער "אריאל" ברמת ממרא שעל יד הישיבה.ביחד עם חבריו הם מיסדו "סיירת קפה" שחילקה עוגות ושתייה חמה לחיילים השומרים בעמדות בקור המקפיא של החורף בחברון וזאת לא רק מתוך רצון להודות לחיילים המגינים עליהם אלא מתוך אמונה שצריך להתקרב ולקרב בין החיילים למתיישבים. בשנה זו התחילו ברק ובני כתתו את מניין ה"ותיקין" בישיבה כדי "להספיק יותר ולא לבזבז זמן על שינה".

מתוך הכרה ביכולותיו הרבות של ברק כמחנך והצלחתו להשפיע ולמשוך אחריו את חבריו בכוון חברתי ותורני נבחר ברק על ידי רבותיו להדריך את תלמידי השנה החמישית בישיבה בשנת הלימודים האחרונה שלו בישיבה התיכונית לצד הלימוד האינטנסיבי לקראת בחינות הבגרות.

לאורך כל שנות לימודיו בישיבה התיכונית זכה ברק בפרסים רבים על שקידתו והצטיינותו בלימודי הקודש והתבלט ברוח ההתנדבות שלו ובתרומתו החברתית לפעילות הכיתה בישיבה . בתקופת התיכון התרחבה המשפחה בעוד שני אחים צעירים, ישי ונדב.

לקראת סיום לימודיו התלבט ברק על המשך דרכו כשברור היה לו שעליו לחזק את עצמו בלימוד תורה באמונה ובהלכה ולרכוש לעצמו דרך אמיתית של בן תורה ועם זאת לא ויתר ברק על האידיאל של שירות קרבי משמעותי בצבא. הוא בחר להמשיך את לימודיו בישיבה הגבוהה "שבי חברון", שבעיר חברון תחת הנהגתו של ראש הישיבה הגאון הרב משה בלייכר שליט"א. ברק, התעמק רבות בשאלות האמונה השקיע עצמו בתוך עולם התורה ושוב התבלט במסירותו ונאמנותו לרבותיו ולחבריו.

בשנה השנייה ללימודיו בישיבה בחר הרב בלייכר בברק כגבאי של הישיבה, תפקיד אותו מילאו עד אז רק תלמידים מבוגרים עם הרבה שנות ותק בישיבה. ברק לקח את התפקיד פיתח אותו והרחיב אותו ולמעשה לקח אחריות על ארגון וניהול כל חיי היום יום בישיבה. לא היה פרט שבו לא היה מעורב ולא היה שום אירוע בישיבה אותו ברק לא ארגן תוך מחשבה קדימה ואכפתיות אדירה לבניין התורה בישיבה ועם הרבה כבוד לרבנים וכך הפך להיות יד ימינו של ראש הישיבה הרב בלייכר ונפשו נקשרה בנפשו.

לאחר הרבה היסוסים והתלבטויות בהתייעצות עם הרב בלייכר החליט ברק לסיים פרק זה ולעלות למדרגה הבאה שהיא השירות בצבא בפרידה ממנו העלה הרב על נס את מסירותו למען הכלל ופעילותו בכל דבר ציבורי ובכל דבר שבקדושה.

בכ' בכסליו תשס"ג (5.12.02) התגייס ברק לצבא הוא התעקש להגיע לחטיבת גולני "לגדודים" בעקבות הוריו ודודיו. הוא שובץ בגדוד 51 וסיים את הטירונות כחניך מצטיין מבלי לוותר לעצמו בכהוא זה בדרישות הדתיות.

עם עליית הפלוגה לגדוד שקל מפקד המחלקה למנות את ברק למ"כ ללא קורס אך לבסוף שלח אותו לקורס מכי"ם בהקצאה הראשונה שהייתה לפלוגה. ברק חזר לגדוד ומונה כמ"כ במחזור נובמבר 03 ומיד התבלט בפלוגה כמפקד מקצועי ומסור אך רגיש וקשוב לחייליו. גם כשעזב את הפלוגה לטובת הכנה לקורס קצינים וכשחזר המשיך לשמור על קשר עם פקודיו הראשונים וללוותם במסלול הצבאי.

בהמשך שירת תקופה קצרה כלוחם ברובאית ג' ולאחר מכן מונה כסמל מחלקה 1 במחזור נובמבר 04 תפקיד אותו מילא עד שנפל בגוש קטיף בסוף קיץ תשס"ה. בתפקיד זה הביא ברק את כל יכולותיו כמפקד ומחנך ומנהיג בעל ניסיון בגרות ומסירות. הוא השקיע שעות רבות לטובת חייליו והפך אותם ללוחמים מסורים ומקצועיים על ידי הצבת רף דרישות גבוהות ובלתי מתפשרות לעצמו ולחייליו . הוא דאג ועזר לחיילים בעלי קשיים כלכליים ואחרים וטרח להישאר ולתמוך גם את אלו שכשלו מסיבות שונות. ברק נפתח והתקרב לחיילים והיווה בשבילם סמל ודוגמא אישית של אדם מפקד ולוחם.

ברק עמד לקראת סוף שירותו בצבא ומפקדיו מתוך הערכתם הרבה אליו הציעו לו להמשיך ולקבל על עצמו לפתוח מחזור טירונים נוסף כרב סמל פלוגתי וברק כדרכו שקל את היכולת שלו להוסיף ולתרום לצבא ולמדינה מול הצורך המתגבר לשוב לישיבה ולשקוע בלימוד התורה.

בכל חייו שילב ברק תלמוד תורה עם דרך ארץ וגמילות חסדים. צניעותו, וענוותו לא הסתירו את האהבה הגדולה שרחש לחבריו, פקודיו,חניכיו ומשפחתו. בכל מקום בו למד, הדריך או שירת רכש לו חברים וידידים קרובים מכל הגוונים והגילאים .

ברק חי באמונה כי עם ישראל חזר לארצו וכי עכשיו צריך להחזיר ולקרב את עם ישראל גם לתורתו. הוא הקדיש וקידש את חייו למען עם ישראל בארץ ישראל ברוח תורת ישראל.

ברק נפל על משמרתו כששמר ביחד עם חייליו בחורבות הישוב פאת שדה שבגוש קטיף בשבת פרשת שופטים, ו' באלול תשס"ה, יום אחד בלבד לפני צה"ל נטש את המקום ובכך הפך להיות החלל האחרון שנפל על הגנת גוש קטיף.

דברים שכתב ברק 

דברים שכתב ברק לחבריו בסיום השמינית:

כשאדם עוזב מקום הוא מתגעגע אליו, לא רק אליו אלא לכל המצב שהיה בעבר, צריך להבין שכאשר אדם עובר מקום, עוזב חברה, הוא מתקדם, הוא עולה מדרגה.

העלייה החדשה היא קשה ולכן הוא מתגעגע למצבו הקודם, אבל לאט לאט אדם מתרגל למדרגתו החדשה, ואז יש אפשרות שהמדרגה הקודמת תעלם, כמו שבצמח הגרעין נרקב.

או שהמדרגה תישאר ועליה תהיה עוד מדרגה. יהי רצון שנעלה אנחנו וכל עם ישראל ביאת גואל.

להיות לוחם בגולני זו דרך שלא כולם בוחרים בה,
בחירה קשה שמגיעה מהלב וקשה מאוד להבין.

להיות לוחם בגולני זוחולצה מיוזעת יבלות ברגלים
לא לישון בלילות לטחון מטבחים
לשמור ולהסתער על ההרים בכל הכוח.

גם אם קשה והשביזות אותך תופסת,
דמעה על הלחי זולגת ואתה נזכר במשפחה,
בחברה ובחברים שלך בבית,
אתה לא נשבר וממשיך הלאה.

לתת עזרא לחבר בעת צרה,
לא לישון תמיד על המיטה,
לישון לפעמים על שיחים, סלעים ועצים.

לדעת שאתה שומר על המדינה בכל דרך שהיא,
כי אם לא אתה אז מי?
ולזכור תמיד להיות לוחם בגולני - זו זכות!


מלאכים 

לזכר עוזי כהן, חייל של ברק שנפל בהר דב בתמוז תשס"ה

למלאכים של היום אין טבעת לבנה מעל הראש,
יש להם קסדה.

הם לא לבנים, צחורים כשלג,
הם לבושים חאקי.

לא תראו כנפיים בוקעות מגבם,
המקום שם תפוס על ידי אפוד.

אין להם נבל בידיים,
ואם הם מנגנים אז זה בכלים שונים לגמרי.

למלאך של פעם היתה שליחות אחת,
היום, מלאך שמסיים משימה אחת מיד מוקפץ למשימה הבאה.

המלאכים ההם, מחולקים כיתות כיתות.
גם מלאכינו מחולקים לכיתות ולמחלקות, פלוגות וגדודים.

פעם, לילדים קראו בשמם של מלאכים: רפאל, גבריאל.
היום, למלאכים קוראים בשמות של ילדים: עוזי, גדי.

המלאכים של פעם היו יורדים מהשמיים לארץ.
המלאכים שלנו גדלים בארץ, ועולים בסערה השמימה.

יהי זכרו ברוך

דברים שאמר אביו של ברק באזכרה 

ברק שלנו יישב בדרך חייו את הרצון מצד אחד ללכת בדרך התורה, להתקרב אל ה' ולהקפיד על שמירת המצוות; ומצד שני להיות ולשרת עם עם-ישראל כולו, לדאוג לכל אחד, לכבד כל אחד ולגרום לו לאהוב את הארץ שלנו.

הזכרתי בתחילת דברי את העובדה שלמעשה איננו יודעים הרבה על המתרחש אחרי המוות, על הנשמה ועל העולם הבא. כך גם מותו של ברק השאיר אותנו עם הרבה סימני שאלה לא ברורים. אך יחד עם זאת, למדנו במהלך החודש האחרון גם על הרבה סימני קריאה בדרכו של ברק:

למדנו על העומק שבו התייחס לחיים ולשאלות המורכבות שבהם.
למדנו על חריצותו הרבה להספיק כל דבר, לקום לפני כולם, להעיר את כולם לתפילה וללימוד.
למדנו על מסירותו הרבה לתפקידים שעשה: בישיבה התיכונית כתלמיד ומדריך, בשבי חברון כגבאי, ובתפקידיו הפיקודיים בצבא.
למדנו על ההתחברות המופלאה שלו לחייליו באשר הם, ועל הקשרים היפים שיצר איתם.
למדנו על הפונקציה המשמעותית שמילא ברק בחיי פקודיו, חבריו, מפקדיו ומוריו.
ולמדנו גם על התוכניות שלו לעתיד.

לנו ברור שברק קיים בכול רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו את דרך הרצון ורצון ה', ואף שאיננו יודעים להסביר את מותו הפתאומי, ברור לנו שגם במותו ברק קידש את ה'.

דברים שכתבה אמו של ברק

בע"ה, ז' תשרי תשס"ו

חוששת אני שלעולם לא אוכל לבטא את האבידה הזו, את הברק הזה שהיה לי בבית. את החלל שנפער בקרבי. היו בינינו רגעים מופלאים שבין אֵם לבנה, שספק אם כל אֵם זוכה בהם.

כיבוד הורים מופתי היה לו לברק, והכל בענווה רבה, ברגישות וסבר פנים. הוא פסע איתי את פסיעותיי הראשונות כאמא צעירה וחסרת ביטחון, ולימד אותי מחויבות, אחריות ונתינה בלי גבול. בשלבי חייו השונים היה עֵד ללידת אחיו ואחיותיו, ושמח כל כך בלידתם.

כשברק היה בן שש אימי נפטרה, הוא ניגש אליי ואמר לי: "אמא, תדמייני שסבתא רק נסעה, ואז לא יהיה לך כל כך קשה." בשנים שהיה אבא בצבא ורחוק, ברק היה לצידי. בכל בעיה, נתן עצה, עידוד ותמיכה.

שיחות נפש ארוכות ועמוקות על אמונה וביטחון מוחלט בה' היו בינינו. תמיד התפלאתי מהרמות הרוחניות הגבוהות שהיה שרוי בהם. הרגשתי תמיד שקטונתי מלהבין.

בתקופה שהייתי חולה, שאלתי אותו מה לעשות? אני נחלשת כל כך. הוא הביט בי ואמר: "תשובה, אמא. קירבה לה'." הוא נתן לי את הסידור שלו, "כל פה" מהישיבה. פתח באיגרת הרמב"ן ואמר לי: "אמא, אמרי את התפילה הזו כל יום, ובעזרת ה' הקב"ה ישמע לתיפלותיך." איך ידעת הכל?

ברק! תמיד דרשת מעצמך והקפדת עם עצמך. כל מעשיך ומניעיך היו למטרה אחת בלבד: קידוש שם שמיים.

מבין חפציו מצאתי פתק שהיה בתוך הארנק שלו: "תזכורת: מפקד = אבא אמא."

כל הזמן אני חושבת: "ברק, מה היית אומר לחיילים שלך בין כסה לעשור?" והרי זה כל כך ברור: יש בעל הבית לעולם היודע להנהיג את עולמו, אנו רק שליחיו. עשו את הכי טוב שאתם יכולים כי סומכים עליכם. תאהבו, עיזרו וסייעו זה לזה. מצוקה של חבר היא מצוקה של כולם. הושיטו יד והיו מאוחדים. עשו את הטוב הישר, והאמת, אני גאֶה בכם. ואוסיף שגם אני גאָה. כל אחד מכם עושה שליחות נעלה.

אני חושבת על השיחה האחרונה שלנו בבית, ביום רביעי בלילה. בכזו פשטות אמרת: "אני אוהב את החיילים שלי, אני לא עוזב אותם." כל מה שלמדתי בישיבה אני מיישם עכשיו. אמרת שזה לא זמן לקום וללכת. מה שהניע אותך הייתה אהבת ישראל אמיתית. פעלת ועשית מתוך שליחות ואמונה.

הייתה לנו עוד שיחה בטלפון ביום חמישי בצהריים. התקשרתי להגיד לך שאני גאָה בהחלטה שלך. כמו תמיד, זה הביך אותך. התנצלת ואמרת: "חיילים מחכים לי", עוד נדבר. כמה דקות לפני שבת צלצלת, אמרת: "אמא אין לי זמן, הכל בסדר, רק רציתי להגיד לך שבת שלום." אלו היו מיליותיך האחרונות אליי, עטופות בקדושה.

כאמא תמיד אשאר עם תחושה קשה של החמצה. כמה דיברנו על נושא הזוגיות, תמיד ברק השיב "בעזרת ה', אמא", והמשפט הבא היה: "אמא! בקשרים עם בת זוג צריך להשקיע, יש לי חיילים עכשיו."

הייתה לי תפילה מיוחדת לברק אחרי הדלקת נרות בערב שבת. התפללתי שה' ישמור עליו ועל חייליו, וישלח לו כלה שתבין שיש לו חיילים.

אחרי השבעה אף התברר לנו שיחד עם כל העשייה הברוכה בצבא, ברק אכן עושה מאמצאים בחיפוש בקשר המתאים להקמת בית בישראל. והרי הוא ידע יותר מכולם כמה רציתי, חיכיתי והאמנתי שהשעה קרובה.

ערב ראש השנה לפני שנתיים, ברק נתן לנו ספר במתנה, "כנפי יונה". היה זה זמן קצר לאחר פטירת אחי ז"ל, ובהקדשה אלינו כתב: "להוריי היקרים! תודה על חיזוק של הרבה שנים, שתהיה שנת הצלחה בכל מעשינו, ושלא נישבר מכל הסובב אותנו. כמו שכתוב ביונה 'כל משבריך וגליך עלי עברו, ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך אך אוסיף להביט אל היכל קודשך'. באהבה, ברק."

הקב"ה מציב לפנינו נסיונות, ולעיתים הם נסיונות קשים מנשוא. בימים קשים ובלתי מובנים שכאלה, אוכל רק לאמץ לליבי את יראת השמיים שלך, ברק. את האמונה כי ה' טוב ומיטיב, ושהוא דיין האמת, ובעיניים דומעות והרבה כאב אוסיף להביט אל היכל קודשו.

מאז שקמנו משבעה, אני מוצאת את עצמי הרבה בחדר של ברק. עוברת על סיכומים שהוא כתב מהשיעורים השונים בישיבה, מדפדפת בספרים שלו. מצאתי ספרים עם הקדשות על שקידה בלימודים, על הצטיינות בחידוני מסכת שונים לאורך השנים, ובעיקר על תורה לשמה ונתינה של חסד. היו ספרים עם הקדשות על פעילותו הברוכה בהדרכה. הייתה גם שקית עם כרטיסי ברכה שהוא שמר, וביניהם מצאתי את הברכה שכתבתי לו ערב הגיוס לצה"ל:

"ברק שלנו יקר! אנו יודעים כמה כוחות וכמה עוז היה דרוש לקבל החלטה זו, ואנו גאים ונרגשים מגודל אישיותך. כולנו תפילה כי יברך אותה ה' וישמרך בכל מקום וזמן, ושאמונתך תאיר ותקרין לסובבים אותך, ותהיה לך הזכות לקדש שם שמים ברבים. באהבה, אבא ואמא."

מצורף היה גם ציטוט מתהלים מזמור קמ"ד פסוק ו', "ברוֹק ברק ותפיצם שלח חִיצֶךָ וּתְהֻמֵם". ברק, הייתה לך הזכות לקדש שם שמים, ולנו הייתה הזכות להיות לך הורים, ועל כך נודה לה'.

אבינו מלכנו תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך.
אבינו מלכנו חמול עלינו ועל עוללינו וטפינו.
אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה.
אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו.

גמר חתימה טובה!

דברים מאת אמו ליום השנה

בע"ה, ו' באלול תשס"ו

ה' שפתי תפתח ופי יגיד תפילתך.

זכות נפלה בחלקי להיות לאם וזכות יתירה הייתה לי להיות אם לברק. חיבור היה בינינו, חיבור אמיתי, נשגב שהולך ומתעצם גם לאחר מותו.

ברק בכורי, עלית ברכב אש השמיימה, יושב אתה מול כסא הכבוד עם שאר הרוגי מלכות סמוכים כולכם לדוד המלך.

הקדמת בוא לישיבה של מעלה, כחלוץ לפני המחנה הגעת, לקבל כל באי מרום.

בשבת "כי תצא" לפני שנה קמנו משבעה. בהפטרה של אותה שבת כתוב "כי כאישה עזובה ועצובת רוח קראך ה'..." ,"ברגע קטן עזבתיך וברחמים רבים אקבצך". הקב"ה עשה עמי חסד גדול השנה, העמיד בפני אתגרים, ניסיונות, התמודדויות, מטלות אין ספור וקשיים, תוך עיון מעמיק בסיכומיו של ברק מהשעורים בישיבה, זכיתי גם ללמוד מחשבת ישראל, הלכה וסוגיות רבות אחרות. קיבלתי חיזוק אדיר דווקא מתוך שיעוריו של הרב בלייכר שהיה מורה דרך רוחני לברק. הקב"ה מעביר אותי תהליך של ריפוי דרך החופה שהכנתי לעילויי נשמתו של ברק שבעזרת ה' תלווה את חבריו, אחיו ואחיותיו ובכך גם הוא יהיה איתם ביום חופתם. דרך עשייה, יצירה לימוד והמרגשת מכולן כתיבתה של ספר תורה, שבעזרת ה' נזכה לסיומה בעוד כשנה, והכל לעילוי נשמת ברק שכל מהותו הייתה נתינה לכלל ישראל מתוך ענווה, גדלות פנימית, רגישות, ביקורת עצמית נדירה ומעל הכל יראת שמיים אמיתית שהובילה את ברק לבנין המידות הנעלות שהיו בו.

וכל זה מדוע? לא מתוך שחשב הקב"ה שיסיר ממני מכאוב או שישכיח לרגע את החסרון הגדול, שהרי יודע ה' יתברך כי לבי לעולם לא יהיה עוד שלם אלא מתוך כך שרצה להיטיב עמי, הוא היודע יצרי ומה טוב לי. דאג שאהיה עסוקה בעשייה, בהתקדמות אליו, כיון כל מהלך ומהלך השנה כדי שלא חלילה אפול לתוך בור אפל כל זמן שאני כאן ומי אינו יודע כמה קל להישאב לתוך בור שכזה.

אותו חסרון הביא עמו שינויי, השינוי שמעתה אני בדרך אליך ברק, אתה כבר לא תבוא אלי, אני בדרך אליך והדרך קשה ומלאה תלאות ובסוף אותה דרך ברור שנפגש, ויודעת אני מתוך החיבור שבינינו כי אתה הוא זה שתקבל את פני, וחלילה לי מלאכזב אותך.

ברק, תמיד בשיחות שלנו דיברת איתי על חשיבותה של הדרך. אמא! היית אומר, הדרך לא פחות חשובה מהמטרה, התהליך ואיך עוברים אותו לעיתים אף חשובים יותר.

ומתוך כך חשוב מאוד מה אעשה בדרך זו באיזה אופן אעבור אותה. יש לא מעט פעמים בהם אני עוצרת ואומרת זהו, לא יכולה עוד. באותו רגע ממש אתה קורה אלי אמא!! המשיכי בדרך ובמקום לעצור עלי בה להר גבוה כאותה מבשרת ציון, שם תוכלי לראות, להשקיף ולהבין ותוך כדי שאת בדרך מלאי את שליחותך כאן ועכשיו לא כי אין ברירה אלא מתוך שזה הלכתחילה שלך והכל מתוך ההכרה כי גם רע בסופו של דבר בא להיטיב.

חורבן וגלות הובילו לתהליך של גאולה. מסירות נפשם של הבחורים הצעירים שלנו אפשרו חיים בארץ הזו. כל עמדת שמירה של חיילינו, כל מארב, כל אמון, כל רגע ורגע של בנינו ראויים להודיה של ממש ותעיד על כך שארית הפליטה של דור השואה וסבא של ברק ביניהם, אלא, שכרגע רב הנסתר על הגלוי, השבר כה גדול והפצעים עוד פתוחים.

הניסיונות מאת ה' והבחירה בידינו איך לקבל אותם, האם לנבול או לצמוח, המענה של ברק לכל קשיי התלבטות או שאלה תמיד הייתה תשובה, חשבון נפש וקירבת ה' ובכך הוא למעשה הדריך אותי לעתיד. ברק היטיב לבטא את הדברים הוא כינה את השינויים והמעברים של האדם, התקדמות עליית מדרגה."העלייה קשה אך אט אט האדם מתרגל למדרגתו החדשה. יש אפשרות שהמדרגה הקודמת תעלם כמו בצמח שהגרעין נרקב או שהמדרגה תישאר ועליה תהיה עוד מדרגה" ולסיום הוא כתב "יהי רצון שנעלה אנחנו וכל עם ישראל עד ביאת הגואל".

בתחילת ההפטרה בפרשת "כי תצא" כתוב: "הרחיבי מקום אוהליך ויריעות משכנותיך". אז לא הבנתי היום הכל ברור, כל הבנים שנפלו על קידוש ה' למען העם והארץ ואלה הקבורים כאן אתך ברק הפכו גם להיות בני.

במקום הקדוש הזה שהפך להיות לי בית היום ו' באלול כשהנשמה שלך ירדה אלינו לקבל פנינו בנוכחות כל הקהל הנמצא כאן רוצה אני לזעוק את מה שאני יודעת שהיו מילותיך האחרונות.

"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ויצאה נשמתך באחד.

אתה ברק שידעת והיית סמל לאהבת ה' בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודיך, יודעת אני שוב מאותו חיבור בינינו שהיית שקוע בתשובה שלמה כל רגע ורגע מחייך, על מנת להשיב את נשמתך נקיה וטהורה לבורא עולם. ביקשת רק קירבת ה' וכל פועליך היו מתוך אהבתך אליו.

דמך ספוג באדמת פאת שדה שבגוש קטיף לעולמי עד כעדות לישוב יהודי פורח שהיה ואיננו עוד וכעדות לאהבתך לארץ הזו. דם נקי לכפרה נפלת על הרס וחורבן של חבל ארץ כאותו חלל בשדה כי תעשה הישר בעיני ה'.

ברק, רואה אני אותך אור חזק הממשיך להאיר לי דרך ומאיר לעוד רבים. כמו המנורה שעמדה בבית המקדש אותה מנורה שקראת עליה בפרשת בהעלותך בהגיעך למצוות. ו"אל מול פני המנורה האירו שבעת הנרות" המנורה שהיא סמל לביטחון תהיה חקוקה על לבי לעדי עד עם דמותך המשתקפת מתוכה ותהווה לי מקור של עצמה ואור ויקוים בנו הפסוק: "האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ". הקב"ה לקח אותך אליו מתוך חסד ורחמים ומתוך שיעד לך תפקיד אחר בעולם האמת. "כי לי כל בכור בבני ישראל באדם...הקדשתם אותם לי". בני בכורי ברק זכותך היא שתגן עלינו לעד. ברגע זה כשהמילים אין בכוחן לבטא תופסת את מקומן התפילה לבורא עולם שאין עוד מלבדו.

"שמע קולנו ה' אלוקינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילותינו".

שנה טובה לכל בית ישראל.

דברי ההספד של אחותו חרות

ברק שלי, אח שלי.

אני עומדת פה כדי להיפרד בפעם האחרונה.
כל כך מהר זה נגמר.

היית לי לאח גדול. אתה יודע איך הייתי גאה לומר שיש לי אח גדול. ומה הוא עושה. וזה היה בכל שלב בחייך.

אפילו בשבת האחרונה שאלו אותי כמה פעמים אם אני הגדולה, והייתי פשוט גאה לומר שלא, שיש לי אח יותר גדול ממני בן 23 - והוא בגולני.

כל כך לא הייתי מופתעת כשהמפקד שלך התחיל לספר דברים שחיילים אמרו עליך, וכמובן שאלה היו דברים נפלאים. פשוט לא הייתי מופתעת - ידעתי שאתה מפקד מעולה. ידעתי שאתה שפיץ, ואוהב את החיילים שלך. פשוט היה לי ברור.

ברק, אני יודעת שלא ידעת את זה, פשוט לא טרחתי לומר. תמיד שמעתי מהבנות של בלייכר עליך, וכמה אתה עילוי בישיבה, איזה בנאדם, ואיזה תלמיד.

קינאתי בך שהדברים אצלך היו פשוטים. ידעת לאן אתה הולך, עם מה ואיך. הייתה לך עמידה אצילית, וכשהיית בסביבה הייתה לך נוכחות חזקה. חזקה מאוד. בדרך כלל השרית רוגע סביבך. שקט.

את זה שאבא ואמא העריצו אותך בטח ידעת. היית מקור הגאווה שלהם. אני לא אשכח את החיבוק הענק שאבא נתן לך אחרי ההשבעה, כשהיית חייל מצטיין. ואמא כל הזמן דיברה עליך, ניסתה לעשות לך טוב. וכמובן שגם היית מושא הערצתם של הקטנים, עם הנשק וכל השטויות.

ברק, אין לי מושג איך נמשיך מכאן. אני כאילו כל כך יודעת מה אמור לקרות עם הזמן, וזה מפחיד. אבל אני מבטיחה להשתדל, מבטיחה. וגם כל המשפחה, כולם. ואל תדאג, לא ישכחו אותך כל כך מהר.

וגם בקשה קטנה ברק, תבקש עלינו קצת רחמים, ושלום ושלווה.

אני אוהבת אותך.

דבריה של חרות ביום השלושים לנפילתו

האמת היא שנפלה עליי שתיקה, שתיקה גדולה.

אני עומדת מול הגודל הזה והדממה שורה.
מול הגודל הזה של החוסר, החוסר שלך איתנו.
מול הגודל הזה של הכאב הבא עם הידיעה שלא תשוב אלינו.
מול הגודל הזה של הרגשת הפספוס וההחמצה שלך/אותך.
מול הגודל הזה של חוסר הידיעה, חוסר הוודאות.
מול הגודל הזה של אינסופיות הטוב שבך.
מול הגודל הזה של האמת שהייתה מצויה בך.

ועכשיו, אחרי שהברק נעלם והרעם רעם, רק הדממה תופסת את מקומם.

אבל בלי ספק נשארו לנו רסיסי אור מהברק. שובל בהחלט מכובד.
ועכשיו אנחנו מלקטים ומעבדים אותם לאט-לאט, ועל ידי כך שנמשיך לברר ולשכלל את רסיסי האור הללו נהפוך אותם לאינסופיים, לנצחיים.

לנר תמיד שימשיך להאיר את דרכנו ואת דרכם של אחרים.

דברי ההספד של אחותו עמיטל

ברק,

עיניים, כחול עמוק, ים, אין סוף, רצון לגעת, להתקרב, להיות חלק מהחוזק והעוצמה שלך. אומרים שברק זה אור חזק שמאיר לכולם. שמגיע מהשמים עד הארץ וחוזר חזרה. ברק זאת תופעת טבע לא רגילה.

הייתה לי הזכות להיות אחותך. הייתה לי הזכות להיות איתך במיוחד בחודשים האחרונים שהיינו בגוש קטיף. שאלתי אותך הרבה שאלות נוקבות במשך התקופה האחרונה, והתייעצתי איתך בקשר למצב של עם ישראל.

שאלתי דווקא אותך, כי ידעתי שלך יש תשובות. ידעתי שאתה עמיד גם כשהשאלות נוקבות וקשות. שאתה יודע איפה לחפש ואיפה למצוא, וגם כשאין תשובה אתה מחזק או עונה מהניסיון שלך.

ככל שיותר דיברתי איתך בזמן האחרון, מצד אחד חיזקת אותי, ומצד שני הסתכלתי לך בעיניים הכחולות העמוקות וראיתי שאתה שבור, ראיתי כמה כואב לך וכמה אתה בוכה מבפנים. כמה אכפת לך מעם ישראל, והבנתי את זה גם מתוך החיזוקים.

אמרת שעם ישראל לא נמצא במצב כל כך טוב בינו לבינו, ובגלל זה יש מנהג כזה, וקורה מה שקורה... אבל באותו זמן נשארת בצבא ההגנה לישראל והאמנת בעם הזה, והאמנת שיש עוד סיכוי לאחדות ויש עוד סיכוי שכולנו נתקן ונשתפר.

ביום רביעי החלטת לחתום קבע. היית צריך להשתחרר בראש השנה, אבל החלטת שדווקא במצב הקשה עכשיו שהעם והצבא נתון בו, אתה לא תישבר ותמשיך לתת את כל כולך כי זה מה שאהבת! ברק, ממך אני לומדת נתינה ללא גבול. ממך אני לומדת שיש עוד תקווה.

ברק, אתה הבזק גדול של אור למשפחה, לי ולעם ישראל.

דברים שכתב הרב אתרוג לזכרו ברק בנימין עוזרי ז"ל

דברים שכתב הרב אתרוג לזכרו ברק בנימין עוזרי ז"ל

תלמיד של יהושע בן-נון, שאהבת התורה ואהבת העם היו אצלו לאחד, מתוך כך כל שנותיו בישיבה היו שנים של תורת חסד נדירה: אכפתיות אדירה לבניין התורה בישיבה כולה; בכל מקום ובכל דבר שנצרכת בו יד עוזרת, היה זה ברק שנטל על עצמו את המשימה, בחיוך שמאחוריו תהומות אין קץ.

ברק נטל את מוסד ה"גבאות" והעניק לו משמעות חדשה: "גבאי" הוא לא רק הדואג לסדרי התפילה והקריאה בתורה, ברק ה"גבאי" היה זה שללא לאות רץ וטרח לפתור את הבעיות של כולנו.

זכרו חקוק לעד בהיכל הישיבה,
והיא כולה יד ושם לברק,
יד ושם טוב מבנים ומבנות.

אנו מחבקים את משפחת עוזרי האצילה, שגידלה וחינכה דמות מופת כברק, ומתפללים שמהרה ימחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר.

ת.נ.צ.ב.ה

מכתב למשפחה ממפקד היחידה

משפחת עוזרי היקרה,

יקירכם, סמל ראשון ברק עוזרי, זכרונו לברכה, מצא את מותו ביום ו' באלול התשס"ה, 10 בספטמבר 2005.

ברק, זכרונו לברכה, התנדב לשירות בחטיבת "גולני", בעקבותיכם - הוריו הנפלאים איתן ומרגלית.

ברק עוזרי

ברק בחר לשרת בגדוד מתוך תחושת שליחות ושייכות עמוקה לעם ישראל, וכל זאת בענווה וצניעות רבה.

חבריו של ברק מספרים על אדם, חבר ולוחם בולט בחריצותו ורצינותו, ברגעי קושי פיסי ומנטאלי ברק היווה לחבריו משענת איתנה ומלאת עוצמה, בד בבד היה ברק אדם מלא רגישות ואהבת אדם.

מפקדיו של ברק מציינים אותו כלוחם אחראי, יוזם, בעל כושר מנהיגות טבעית, שלווה בוטחת וסוחפת, מפקד "שהפך עולמות בעבור חייליו".

פקודיו של ברק מדברים עליו בהערצה, באהבה גדולה, באמונה ובביטחון מלא שנטע בהם, היטיב לתאר זאת אחד הלוחמים: "ברק היה מפקד ומנהיג מקצועי וערכי. מחד הוביל אותנו במקצועיות, אחריות ודרישות גבוהות ולא מתפשרות, ומאידך הצליח בתבונה ובמנהיגות לצקת תוכן ממשי לשירותי הצבאי."

ברק היה גאה מאוד בשירותו בחטיבת "גולני" וראה בתפקידיו כמפקד כיתה וכסמל מחלקה שליחות מן המעלה הראשונה. גאוותו ואהבתו לשירות בחטיבה נבעו במידה רבה מרוח ההתנדבות, אהבת האדם ורעות עמוקה.

נתינתו המופלאה הייתה תמיד בענווה וצניעות ללא בקשת תמורה, רוחו הייתה "אני נותן למען כלל ישראל".

משפחת עוזרי, איתן, מרגלית, חירות, עמיטל, נועם, אלרועי, חן, ישי ונדב, גדוד "הבוקעים הראשון" מודה וגאה על הזכות הנפלאה שהייתה לנו לשרת, להיות פקודים ולפקד על ברק, אדם, חבר ומנהיג הניחן בערכים רבים עליהם גדל והתחנך ולאורם פעל.

עם אובדן היקר לכם מכל, מבקש אני, בשמי ובשם מפקדי היחידה וחייליה, להשתתף באבלכם הכבד ומתחייב כי דרכו של ברק, אשר היה לנו חבר ואח, תשמש נר לרגלינו וכי ערכיו ינחו את דרכם של לוחמי הגדוד. מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

יהי זכרו ברוך

סא"ל יניב,
מפקד היחידה

דברי ההספד של המ"פ

ברק.

הפעם הראשונה שנפגשנו הייתה במוצב זיוונית שבעזה. כבר אז כולם אמרו לי שיש מישהו שאני לחייב לראיין לתפקיד סמל מחלקה.

כשהגעתי לפלוגה ב', שמרת בש"ג הקדמי של המוצב. הלכתי לשם והתחלתי לשאול אותך כל מיני שאלות, ואז פנית אליי ואמרת לי שעוד מעט אתה מסיים את השמירה, ועדיף שנדבר אחר כך. לא רצית לפגוע בשמירה על המוצב. כבר לא הייתי צריך לשאול שום שאלה נוספת. זה הספיק לי בשביל להבין שתהיה סמל מצויין.

במהלך המסלול למדנו ממך המון, איך לגשת לכל חייל וחייל, איך לדעת להקשיב, איך להיות סובלני ולהסביר שוב ושוב. איך להתבונן על הדברים בעין חיובית, איך לדעת לשאול ולערער ולא לקחת דבר כמובן מאליו, ואיך להסתכל תמיד בזווית טיפה שונה.

אהבת את הצבא מאוד. זה ניכר באכפתיות שהפגנת וברצון שלך לשנות ולשפר, בזמן שהשקעת בחשיבה שלפני כל קבלת החלטה.

רצית להמשיך בשירות קבע, להיות רס"פ במחזור הטירונים החדש שנפתח בנובמבר. דיברתי על כך עם גל המ"פ, המלצתי עליך לתפקיד, ואמרתי לו: "גל, אם ברק יהיה רס"פ שלך, אז אתה מסודר. הוא יעזור לך לבנות פלוגה לתפארת."

ברק עוזרי

החיילים מדברים על כך שידעת לשלב בין דמות קשוחה ותובענית, ובין אדם חייכן שיודע גם לצחוק כשצריך. בין לדעת ללחוץ ולדרוש, ובין לדעת להסביר וגם קצת לוותר.

ברק, השארת בנו חותם עמוק של שאיפה למצוינות, נחישות, אהבת הארץ, לימדת אותנו היטב שאחריות היא לא סתם עוד מילה. הארת לנו את הדרך, ידעת היטב את הכיוון, וסחפת אותנו אחריך - מפקדים וחיילים כאחד.

מתחייבים אנו להמשיך את דרכך ולזכור אותך לעד.

אוהבים,
פלוגה ב'

מכתב למשפחה מניר, חברו של ברק

למשפחת עוזרי היקרה!

את הכרותי עם ברק התחלתי לפני כשנתיים. אני - חייל טירון, קיבוצניק שבקושי סיים את הלימודים וחילוני גמור. וברק - המפקד, דתי אדוק לאחר שנות לימוד רבות בישיבות, מבוגר במקצת מאחרים. מי ידע לאן קשר כזה יוביל? אם הייתם שואלים אותי מתחילת דרכנו, הייתי אומר גג - עד סוף הטירונות.

התחיל המסלול, העבודה קשה. אבל תמיד בסוף הערב במסדר הלילה של המפקד עולה שוב החיוך, חוזרים לישון עם החיוך הגדול הזה. עוד יום. אף פעם זה לא היה יום רגיל של מטווח, מד"ס, מסדר בוקר וכו'... תמיד נכנס הרבה מעבר, על המדינה, על ערכיות, וכל משנתו של ברק - אין יום סתם, כל יום צריך ללמוד ולהתחנך הרבה מעבר לידע הצבאי.

נגמרה הטירונות, אנחנו ברגילה והטלפון מצלצל. על הצג מופיע "ברק", אני עונה "הלו, המפקד?" ובשניה הכל נשבר, מן הצד השני: "מה קורה אחי, מתי רואים אותך?" אני עוד בשוק שהמפקד קורה לי "אחי". הוא מספר לי שהוא יוצא לקצינים. ממשיכים באימונים ושומרים כל שבוע על טלפון קבוע להתעדכן במצב. כשחזר מההכנה למחלקה אחרת, כבר היה הקשר של חברים. הוא מספר מה הבעיות ואני לו גם כן.

נגמר אימון מתקדם, אני יוצא למ"כים, ממשיכים לשמור על הקשר ומתעדכנים במצב. בסוף הקורס הוא מספר לי שהוא נכנס סמל לנוב' 04. כמובן שסיכמנו שימשוך אותי למחלקה שלו. מתחילים עבודה, לכל בעיה יש פיתרון, יש את מי לשאול ומי לסמוך. תמיד מלמד, מחנך, מוסיף ואוהב. הכל עם הרצון הטוב, האדיר הזה, והאכפתיות האין-סופית מהמסגרת.

כמעט בכל צדקתם בשם שנתתם לברק: הניצוץ הזה בעיניים שיודע הכל בדיוק, החדות, הנקודה המדוייקת והספציפית עליה צריך לעבוד בדייקנות. הכוח והעוצמה של הברק גם כאשר שאר הגוף כבר לא בכושר. הכוח האדיר הזה בראש, הפסיכולוגיה האין-סופית על מהות המנהיג, המפקד והמחנך.

אם עוד לא הבנתם, הטעות בשם היא רק בצורתו של הברק: יש לו עיקום קל, אצל ברק שלכם לא היה את העיקום הזה. הכל חד כמו ברק, אבל נשאר ישר כמו סרגל, קו ישר. זו צורתו של הברק שאני מכיר מאז. ישר, חד, אין מילימטר סטיה, לא שמאלה, לא ימינה, לא אחורה ולא קדימה. הכל מסודר ומתוקתק, ממסדר הבוקר, המטווח, השלשות, התכנון היומי, נוהל הקרב, והתרגיל, הפעילות, המארב. אין מרווח לטעויות, תמיד עם ידע אדיר על איך המשימה צריכה להתנהל, ולהכל בא מוכן סגור - כל אחד יודע בדיוק את מקומו.

כל כך הרבה למדתי על הפיקוד, החינוך, הערכיות ואהבת הארץ האין-סופית הזאת. תמיד יש מי ששומע, מי שמקשיב, מי שמייעץ, נותן כתף ברגעי השבירה של כל מ"כ או איש סגל אחר בפלוגה. והכל באהבה ענקית ובאכפתיות שאין כמוה.

הקשר בינינו היה ממש טוב. כל כך נהניתי מהתפקיד, ואני מאמין שהרבה מאוד בזכותו, הרבה מאוד השפעה הייתה לו על המסגרת החזקה שבינינו יחד - מחלקה 1, כשמה כן היא. כל כך נהניתי שתמיד היה על מי לסמוך, עם מי להתייעץ בהכל ולא להרגיש לשניה לא בסדר שאני נותן עוד בעיות לאחרים.

המכנה המשותף שמצאתי בינינו הייתה אהבת הארץ. כשהוא אצלי, מראה לי עוד מעיין ועוד הר, ועוד מקום יפה בארץ שלא הכיר. אותו דבר כשאני ביקרתי אצלו, את הטיול האחרון עשינו ברגילה לפני כחודשיים. נזכרנו ביחד שיש בשביל מה להילחם ועל מה להגן, זה נתן עוד כוח להמשיך ולדחוף קדימה.

עלינו לגדוד, המצב קשה מבחינות רבות לברק, אבל לשנייה אינו שוכח את מקומו, קדימה לכוח, המפקד. הטרטורים בקו, כל שניה שינוי משימות, העברות ציוד שלא נגמרות, אבל הכל בסדר מופתי וברוגע. אני אתגעגע לטלפון בכל מוצאי שבת, אפילו אם אנחנו בבסיס ולא אחד ליד השני, לאחל שבוע טוב. שיחת מוצאי שבת בנוהל הקבוע, ולהתחיל שבוע כמו שצריך.

אני מודה לכם, לכל המשפחה שחינכה כזה בן אדם גדול. למרות השוני האדיר בינינו, לימד אותי כל כך הרבה על הצבא, פיקוד, אהבת הארץ, ועל החיים בכלל.

כשחזרתי ממ"כים ברק נתן לי ספר ובפתיחתו הקדשה ממנו, ציטוט של נדב מילוא ז"ל: "עשו לכם כלל שלאורו תלכו בכל אשר תפנו: היו מציונים בכל דבר. כל פעולה שאתם מבצעים נסו לבצע בצורה הטובה ביותר, תשאפו לבצע את המוטב בצורה שבה תוכלו להביט בדמותכם במראה ולומר לעצמכם בכנות: עשינו את המקסימום. עמידה זו מול המראה היא המבחן האמיתי. רק אתה לבדך תוכל לדעת אם עשית את המוטב. לא מפקדים ולא חבריך יוכלו לדעת אם המצוינות אינה רק חלק ממך, אלא אתה עצמך."

בתור מי שתמיד הסתכל ולמד, בתור המראה הזו, אני מסכים חד משמעית: המצוינות היא ברק עצמו. וכיאה למפקד הטוב שהיה, הדוגל בדוגמה אישית, כעת המצוינות שלו קיימת גם בי, וכמוני גם בשאר פקודיו ומפקדיו!!!

שום דבר שמישהו יכתוב או יאמר לא ישנה את הכאב, אבל אני רוצה שבכל פעם שקשה ועצוב תפתחו את המכתב שלי או של רבים מהחברים שרשמו על ברק, ותזכרו מי הוא היה. תעלו חיוך ענק על הפנים שמשתווה כמעט לחיוך הענק הזה שהיה לברק, הכאב ישתכך קצת. הוא נתן לכל כך הרבה אנשים כל כך הרבה. ואני מודה על כך שיצא לי להכיר כזה בן אדם ענק שלימד אותי כל כך הרבה.

אוהב ותמיד לצידכם,
ניר

דברים שכתב נעם חברו של ברק

תום ויושר
בחודש אדר כשהיינו בחמישית, הסתובבנו יחד באחת ההפסקות וחשבנו לעצמנו שכשנהיה שמינסטים בחודש אדר, במקום לפרוק עול נוסיף תורה, נעשה השכמות מוקדמות, ונחזק את לימוד התורה בישיבה... תמימות נעורים!

ענווה
מעולם לא משכת תשומת לב מיוחדת, אבל תמיד היית מעורב, אהוב על כולם, ללא התבדלות עם חברים מסוימים, נעמת לנו מאוד!

דרך הישר
"עשה לך רב וקנה לך חבר" - רֵעַ אהוב! כל כך הרבה פעמים שימשת לי כרב, גם בהתיעצויות וגם בהתבוננות במעשיך, תמיד לימדתני את דרך הישר. ישרות המחשבה, ישרות הלב, והישרות שמוכתבת מכנסת ישראל.

כנסת ישראל - נשמת ישראל
עוד בתחילת דרכנו ביתק"א, כל אשר עשית נשאב מהמקורות היותר עמוקים שלנו, בהתחלה הכל היה יותר מרגש פנימי, וככל שהזמן חלף, כך התבררו הדברים והעשייה נהייתה יותר ויותר מהבנה אמיתית ובירור מעמיק. "סיירת קפה", "דף יומי", עילוי בשבי חברון, ומפקד למופת. ועכשיו?

ברק - משפחה לא זכית להקים, לאהוב אישה, לבנות בית, ולגדל צאצאים. איזה פספוס לעולם כולו! חייליך היקרים אשר חינכת באהבה ובמסירות הם בניך! את אשר היטבעת בהם לא יימחה לעולם.

לאתר ההנצחה של משרד הביטחון לחץ כאן 

מקום מנוחתו

ברק (בנימין) עוזרי
בן 23 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי הר הרצל
אזור: ד
חלקה: 7
שורה: 9
קבר: 3