חגי לב

בן נועה ושמעון. נולד ביום שמחת תורה כ"ב בתשרי תשל"ט (23.10.1978) באבן שמואל. יום של חג ושמחה ומכאן שמו. ילד חמישי בששת ילדי המשפחה, אח לעינת, נדב, עמיחי, יעל וגיתית.

ילד ג'ינג'י מנומש, בעל אופי של ג'ינג'י וחיוך ענקי. כאשר היה חגי בן חמש עברה המשפחה להתגורר באפרת שבגוש עציון. בגן החובה היה חגי גבוה בראש מיתר הילדים והכי שובב. בכל חופשה אסף חגי חברים ויחד יצאו לטיולים ולהליכה בטבע. כשגדל נהגו לנסוע לטיולי טיפוס וסנפלינג בסיני.

מסגרת בית-הספר לא ממש התאימה לחגי ובבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי באפרת לא היה שיעור אחד שישב בו עד הסוף. את רוב זמנו העביר בחדר המנהל, השרת וחדר המלאכה, ולמרות כל אלה המורים אהבו את חגי. חגי היה פעיל ב"בני עקיבא" ועזר לארגן בכל הזדמנות אירועים חברתיים. בכיתה י"א הפך למדריך. חניכיו מכיתה ו' אהבו אותו ושמרו איתו על קשר לאורך השנים. חגי העביר את שנות התיכון בישיבה הטכנולוגית "כפר אברהם", שבה התמחה כעוזר חשמלאי. כאשר סיים את לימודיו בחר חגי ללמוד במכינה הקדם-צבאית בעצמונה שבגוש קטיף, להתחזק ביהדות ולהתכונן לצבא.

בעצמונה מצא חגי את מקומו. הוא היה יושב לילות כימים בבית-המדרש, חגי נשאר במכינה שנה וחצי והתבלט כתלמיד רציני ואהוב. הוא שמר על קשר עם המכינה בעצמונה עד יום מותו.

בחודש מרס 1998 גויס חגי  לפלס"ר "גבעתי". מן הרגע הראשון בצבא הצטייר כחייל ממושמע, חזק ורציני, חלק בלתי נפרד מהצוות. כל חבריו ומפקדיו ציינו תמיד את הכוח הפיזי והנכונות לעזור ולעודד חברים בכל שעה. במהלך שירותו הצבאי היה חגי זמן קצר בלבנון, ואת רובו העביר ברצועת עזה. לאחר שעבר קורס קצינים היה למפקד צוות בפלס"ר "גבעתי".

במאי 2001 נשא לאישה את נורית, בחירת ליבו, והזוג התגורר בנווה דניאל שבגוש עציון. חגי החל משמש כקמב"ץ, בעודו שומר על קשר רצוף עם חייליו. למרות שהיה נשוי טרי, הגיע חגי להחלטה משותפת עם אשתו לחתום קבע. חגי הגיע לתפקיד סמ"פ בפלס"ר ויועד לצאת לקורס מפקדי פלוגות בנובמבר 2002.

ביום א' באב תשס"ב (10.7.2002) יצא כוח "גבעתי" למשימה שיגרתית של חיפוש מנהרות להברחת נשק ברפיח. חגי הופקד על כוח של הסיירת שנועד לאבטח את המשימה ומוקם בבית סמוך. הלילה עבר בשקט יחסי ועם בוקר הורה חגי לחייליו להתכונן לתזוזה. הוא נכנס לחדר והתמקם בעמדה שתאפשר לו לתצפת במינימום חשיפה. לעבר הבית נורו שתי יריות, כדור אחד פגע בחגי. חגי פונה לבית-החולים 'סורוקה' שם נקבע מותו, והוא בן עשרים וארבע.

חגי נטמן בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל. על מצבתו נחקק פסוק שנאמר על דוד המלך: "והוא אדמוני עם-יפה עיניים וטוב ראי" (שמואל א', ט"ז, י"ב). הותיר אחריו אישה, הורים וחמישה אחים ואחיות. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן.

דברי ההספד שנשאו אחיותיו

ההספד שנשאה אחותו גיתית:

קראו לו חגי חיים והוא נולד בשמחת תורה וזה מראה קצת על מי שהוא היה - חג, מלא חיים, שמחה ותורה. אנחנו באמצע ימי בין המיצרים, בין י"ז בתמוז לתשעה באב.

בדיוק לפני שבוע אני, אבא ואמא דיברנו על כך שאלה הם ימים של פורענות וצריך מאוד להיזהר.
אבל אומרים שכשהגאולה תבוא, הצום והפורענות יהפכו להיות ימים של שמחה. אז בבקשה, חגי, יש לך כח, כח פיזי גדול, תעצומות נפש אפילו גדולות עוד יותר.

אז בבקשה שהימים של שמחה יגיעו מהר כי כואב לנו וקשה לנו כל כך.
אוהבת ומתגעגעת כל כך, כל כך.

ההספד שנשאה אחותו עינת:

חוגי, אח קטן גדול שלי.
מה אומר - שאני כועסת, שאני בוכה, שהגיע רגע מר. אם זה היה תלוי בך היית ודאי שותק או צוחק. זו דרכך, כאילו מרחף מעל העניינים, נותן תחושה שהכל זורם, הכל פתוח, העולם הוא בטוח. גם לי כאחותך לקח זמן להבחין שמעבר לחזות הקלילה שאתה מציג, אתה שקול, רגיש, ובעיקר בוגר מאוד.
עולם פנימי שלם מסתתר בתוכך. גוף גדול ונפש רחבה. נפש אוהבת אדם, אכפתית וטובה, מעורה, קשובה וגדולה. הלואי וכל עולמינו היה נמלא בנשמות כשלך. בהיותך קטן צחקנו עליך על מימדיך ועל הנמשים הרבים המכסים את כל כולך. כנראה, שהקב"ה עשאך גדול מימדים כדי שיהיה די מקום לנפשך להתגדר בו. ואולי גם זה לא היה מספיק, נפשך שגדלה ופעלה ושעתה כל כך הרבה טובות בעולמינו, היה לה צר אף בגוף כשלך.
שמור על עצמך, וממעל שמור גם עלינו ועל כל עם ישראל. אנחנו מתגעגעים ואוהבים אותך תמיד.

דברי החברים

חגי

מי לא הכיר את הג'ינג'י עם הנמשים שתמיד חייך.
מי לא הכיר את השובב של בית הספר היסודי.
מי לא הכיר את האח האהוב של עינת, נדב, עמיחי, יעל וגיתית.
מי לא הכיר את המדריך של שבט מעלות.
מי לא הכיר את הילד ששינה כיוון והחליט לשבת ברצינות וללמוד.
מי לא הכיר את אותו הבחור שישב ולמד בעצמונה שנה וחצי והיה צמא לעוד.
מי לא הכיר את החייל הרציני והמצטיין שדרש מעצמו עוד ועוד ובכל זאת לא הפסיק לחייך.
מי לא הכיר את המפקד הנערץ והאהוב שהיה כמו אבא לחייליו.
מי לא הכיר את הזוג הצעיר שהתחתן לפני שנה.
מי לא הכיר את החייל שרצה לתת למדינה עוד שנתיים מחייו כי ידע שיש לו את היכולת לתרום למדינה.
מי לא הכיר את אותו השכן שתמיד היה לו מילה טובה ועצה לכל הנוער בשכונה.
‏

כל אחד והחיבור שלו, כל אחד והחגי שלו.

מתוך הספדים שנכתבו לזכרו:

חניך: "...אני נזכר בדרך של חגי להשקיט את החניכים בתפילה. חגי לא היה צועק וכמעט שלא היה מעיר לחניכים בתפילה אלא נועץ מבט. מבט חודרני ונוקב בעיני החניך והמלאכה כאילו נעשתה מאליה... ובפעולת הסיום קם וביקש מכולם לא לחשוב שכבר לא יהיה לו זמן או כוח אלא תמיד לגשת, לומר שלום, לדבר קצת, כי אנחנו באמת חשובים לו..."
‏
חבר: "...תמיד היית ילד של אמת. החיים הם לא בכאילו, החיים הם באמת. צריך להיות חבר באמת, לתרום באמת, להילחם באמת, להקריב באמת, להקריב הכול, באמת."
‏
הר' יאיר גנז- עצמונה: "...חגי – אתה ה"עשירי" למניין הנופלים בבית המדרש שלנו. אתם נציגנו בישיבה של מעלה, אין עוד קבוצה כזאת. תורתכם גדולה, פעלכם רב, התפללו בעדנו, ספרו זכויותיו של עם ישראל לפני כסא הכבוד וזכותכם תגן עלינו."

ת.נ.צ.ב.ה

 לאתר ההנצחה של משרד הביטחון לחץ כאן