ברית סיני השלימה - המסורת הדיאלוגית - פרשת משפטים
דבר תורה שבועי מאת הרב שראל רוזנבלט
רב בית הכנסת המרכזי ברימון ור"מ בישיבת ההסדר אור-תורה מחנים.
ברית סיני השלימה - המסורת הדיאלוגית / פרשת משפטים
"האם אתה מקיים את רצונו של מקום או רצונך שלך?"
כך מציבים רבים את השאלה לפתחו של האדם ומכריחים אותו להחליט באופן בינארי בין אחד לאפס. כאשר המשמעות היא שרצונו של האדם איננו פקטור בתוך הקיום הדתי. ואם כן הרי רק כנתון שיש 'להתחשב' בו אך לא כשחקן מרכזי בדיון התורני.
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע קשרו המלאכים כתרים לכל אדם מישראל. הקדמת נעשה לנשמע מסמלת את האמון בין אדם לאלוקים. את עצם הברית הקודמת לתוכנהּ.
אולם בפשטי המקראות דומה כי הביטוי נעשה ונשמע טומן בחובו יסוד נוסף ומשלים.
כבר פעמיים הכריזו ישראל 'נעשה' (שמות יט,ח; כד,ג) ואפילו בלי לומר כלל 'נשמע' ונראה שיש כאן מעלה גדולה הרבה יותר שכן אין כלל דרישה של 'נשמע'. רק בפעם השלישית אומרים ישראל 'נעשה ונשמע'. אם כן, הרי שבאמת הקדימו ישראל נעשה לנשמע בכך שפעמיים אמרו רק נעשה. אולם החידוש הגדול של ההכרזה 'נעשה ונשמע' איננו בהקדמת ה'נעשה' אלא בכלל שיש הופעה, או שמא דרישה, של 'נשמע'.
אם 'נעשה' מבטא את הקבלה המוחלטת של דבר ה' משמיים, הרי ש'נשמע' מבטא את הנוכחות המלאה של האדם בתוך הברית בכך שהוא מביא פנימה את קולו שלו; את החשיבות להבין, להפנים וממילא גם להיות חלק ושותף ביצירה של הברית ושל התורה.
יוצא אפוא שמן המילים 'נעשה ונשמע' יוצאים שניים מהעקרונות היסודיים של תורת ישראל – האדם מקבל את דבר ה' ואלוקים שומע את דבר האדם. העם מפנים לתוכו את התורה אך לא פחות מכך גם שותף ביצירתה של פרשנות התורה והמסורת.
ממילא, ההכרח להחליט באופן בינארי ודיכוטומי בין רצון ה' לרצון האדם, בין התורה היורדת משמים לבין דרך הארץ של אבות האומה הצומחת מלמטה, איננו נכון. זאת המשמעות העמוקה של 'ברית'. שני צדדים שכורתים אותה מתוך שכל אחד מבקש את השני, הגם שיש היררכיה ברורה בין נותן התורה לבין מקבליה.
על כן, המסורת היהודית לדורותיה, יותר מאשר היא מסורת של 'ציות' ו'כניעה' (על אף שאלו הם נקודות הפתיחה של עמידת האדם מול הקב"ה) היא מסורת של דיאלוג מתמיד בין הקול האלוקי לקול האנושי.
מי שיקרא את הפסוקים לאחר 'נעשה ונשמע' יראה שרק אז זוכים ישראל להתגלות ייחודית ועדינה "כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר". רק אז, כשהאדם ניצב במלוא נוכחותו בתוך הברית יש אפשרות להגיע לכדי "ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו".
שבת שלום,
שראל