טהרה וטהרנות פרשת חוקת

טהרה וטהרנות / פרשת חוקת

פרשתנו פותחת בהצהרה דרמטית: "זאת חוקת התורה". לולא שהיינו יודעים את המשכה היינו משערים כי כעת התורה תשתף אותנו בסוד הכי גדול, בכלל היסודי שעומד בבסיס התורה כולה. ומיד אנו קוראים על פרשיית פרה אדומה שמטהרת את הטמאים. האם בכל זאת סוד גדול לפנינו? המדרש משוכנע שכן.

"זה שאמר הכתוב: "מי יתן טהור מטמא לא אחד?!" (איוב יד), כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה מי עשה כן מי צוה כן מי גזר כן לא יחידו של עולם??... העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים היא גופה מטהרת בגדים אמר הקדוש ברוך הוא חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי". (במדבר רבה, פרשת חוקת)

המדרש מבין שלפנינו מונח הסוד הגדול של המונותיאיזם היהודי. אנחנו רגילים לחלק את העולם באופן דיכוטומי לטהור וטמא, צדיקים ורשעים, ישראל ועובדי כוכבים, עולם הזה ועולם הבא. אך בפועל המדרש מונה מקרים רבים בהם דווקא הטמא מוליד את הטהור וגם הטהור יכול לחצות את הכביש אל מחוזות הטומאה. משמעות האמונה באחדות הקב"ה שהכל קשור בהכל, אין חלילה שתי רשויות.

התפיסה האמונית הזאת אמורה לפי המדרש להוביל אותנו לשינוי מעשי וחברתי. איך נראים החיים כאשר אני רואה משהו טמא אך מבין שממנו יכול לצאת משהו טהור? כשאני רואה עובד כוכבים ומבין שיכול לצאת ממנו אברהם אבינו? ואיך זה משפיע על המבט שלנו על ילדים שמאכזבים אותנו או על אנשים וקבוצות שיש לנו איתם מחלוקת?

רבים מזהים בין טהרה לטהרנות. תפיסה טהרנית היא זו המקטלגת ומקטבת שהרי הכל חייב להיות נקי ובלי סיגים; סלידה מכל ריח טומאה, מכל שמץ של סטייה מדרך הישר. אך הפרשה מלמדת אותנו שגם הטמא יכול להפוך טהור, הגשמי לרוחני, הרחוק לקרוב.

אך המדרש מתפלא ממשהו נוסף: העוסקים בפרה נטמאים. מדהים! הכהן שמרצונו הטוב עוסק בטהרת הטמאים הוא עצמו נטמא. כביכול התורה מבקשת לומר איזו אמת מציאותית, מי שמבקש לטהר את הטמאים, לקרב את הרחוקים, גם הוא נטמא. אמנם טומאה קלה שנטהרים ממנה יחסית בקלות, אך עדיין הוא נטמא.

מי מוכן ללכת לקרב ולגאול את האבודים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים; מי מוכן לצאת החוצה אל מחוץ למחנה כדי לעזור לאותם שגלו לשם ומבקשים את הדרך חזרה פנימה: כאשר הוא יודע שהוא עשוי להטמא בעצמו?

זאת חוקת התורה משום שכאן הקב"ה מלמד אותנו שיעור חשוב על משמעות האמונה באחדותו ועל האחריות החברתית שהיא מטילה עלינו. שומה על אנשי המעלה לצאת החוצה ולקרב את הרחוקים גם במחיר שהם יפסיקו מעט מטהרתם.

מכאן למדנו: טהרנות סותרת את אפשרות הטהרה. הטהרן לא יכול לטהר. האיש הקדוש יכול גם יכול.

 

שבת שלום,

שראל