משפט צדק- לפרשת שופטים
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק.
הפרשה מלאה במצוות כלליות וחשובות עד מאוד, רבות מהן נוגעות לקיום האומה באופן כללי. ואף על פי כן- אנחנו נמצאים בחודש אלול, ומתוך כך נראה שההסתכלות יכולה וצריכה להיות "אלולית". אז בפשטות "משפט צדק" מהפסוק לעיל הנו משפט הוגן. וזה לא אמור להיות כל כך קשה, ואפילו הגיוני לחלוטין. וזו גם לא הפעם הראשונה שהעניין הזה מופיע- גם בספר ויקרא ישנו הציווי "לא תעשו עוול במשפט, בצדק תשפוט עמיתך".
מעניין שגם שם וגם כאן, הכוונה היא לא רק לא להטות את הדין. כותב התנחומא אצלנו: 'ושפטו את העם משפט צדק', שיהיו מטין את העם לכף צדק. אמר רבי יהודה ברבי שלום: שיהיו מטין ומלמדין עליהם זכות לפני הקדוש ברוך הוא.
"לשפוט צדק", לפי התנחומא, הכוונה לדון לכף זכות. לראות ראיה חיובית. שזה נראה הכי "לא צדק" שיש, כי זה לכאורה להטות את הדין ולא לבחון אותו באוביקטיביות. ובכל זאת.
ממשיך התנחומא: "ממי אתה למד? מגדעון בן יואש, שבימיו היו ישראל בצרה והיה הקדוש ברוך הוא מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא היה מוצא, שהיה הדור דל במצוות ובמעשים. כיון שנמצא זכות בגדעון שלימד עליהם זכות, מיד נגלה עליו המלאך, שנאמר: 'ויבא אליו מלאך ה' ויאמר לו לך בכחך זה' (שופטים ו, יד) - בכח זכות שלימדת על בני, הוי 'ושפטו את העם משפט צדק', שיהיו מלמדין זכות על הדור".
ואומר המדרש שגדעון פונה בטרוניה לקב"ה, כביכול: "ליל פסח היה אותו הלילה שאמר לו (גדעון למלאך) 'ואיה כל נפלאותיו', היכן הם הפלאים שעשה האלקים לאבותינו בלילה הזה והיכה בכוריהם של מצרים והוציא משם ישראל שמחים?! וכיון שלימד סנגוריא על ישראל, אמר הקדוש ברוך הוא: דין הוא שאגלה אני בכבודי עליו, שנאמר: 'ויפן אליו ויאמר לו לך בכוחך זה'. אמר לו הקדוש ברוך הוא: יש בך כוח ללמד סנגוריא על ישראל, בזכותך הם נגאלים, שנאמר: 'והושעת את ישראל'"
והיכולת הזו, לראות את הטוב שבמישהו אחר, היא לא רק עניין למנהיגים. או לשופטים. אלא לכל אחד מאיתנו.
ויתכן שהסיבה לכך שדווקא הסתכלות מוטית לכאורה, כזו, נקראת "משפט צדק", היא כי אנחנו מורעלים ומוסתים בחוזקה לצד השני, להסתכלות השלילית. ואם כך בזמן המדרש, קל וחומר בזמנינו. אנו צורכים תקשורת היום יותר מאי פעם. ופעמים רבות נראה כי תכליתה של התקשורת היא למצוא פגמים. פגמים במציאות ופגמים בבני אדם.
זה לא כמו שנדמה לנו רק נגד דתיים, או ימניים, או מגזר כזה או אחר. אמנם יש כאלו שמופלים יותר לרעה. אבל באופן כללי- ההסתכלות היא כזו שהכל רע. הכל הולך לרע. כל האנשים רעים. כל החדשות רעות.
כשאין חדשות מייצרים חדשות; כשאין דברים חשובים אנחנו ניזונים מהשאריות. כל יום יש יומן ברדיו, כל יום אותה הטונציה, אותה ההסתכלות.
החשיבות של עיתונות חופשית, ביקורתית, אפילו נשכנית, ידועה וברורה. כלב השמירה של הדמוקרטיה אמור לעסוק בגילויי שחיתות, והגנה על האזרח הקטן מאימת השלטון. אבל כיום, למצער, הנזק כל כך מרובה על התועלת, והרעל שמוחדר בנו כל הזמן הופך אותנו לאנשים פחות טובים.
כמה לא נעים להיות בחברת אדם שכל הזמן רואה רק את הרע. הרע באשתו, הרע בחבריו, הרע בחברה שלו, הרע בישוב שלו; ישנם אנשים שבכישרון רב יצליחו למצוא בכל דבר את הפגמים והחסרונות.
והמציאות היא כל כך שונה. העולם מלא באנשים טובים, ואפשר לראות בלי סוף חסד וחמלה ורחמים, גם אם זה לא "עושה" חדשות. בכל אחד ואחת יש כל כך הרבה טוב, וזה צריך להיות הבסיס להסתכלות. זה ה"משפט צדק"! ופסק רבנו הרמב"ם, שזו מצוות עשה מן התורה: "ובכללה גם כן שיתחייב שידון את חברו לכף זכות, ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב." (סהמ"צ,עשה קע"ז, "בצדק תשפוט עמיתך")