בכי של גאולה -דברים לפרשת ויגש

"וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי... וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו... וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ... וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד" (פרשת ויגש)

יוסף בוכה, בנימין בוכה, יעקב בוכה ורק האחים מדברים ולא מצליחים לבכות.
הבכי הוא גילוי אמיתי ועמוק של דברים שנוגעים בנו בנפש פנימה. בכי הוא ביטוי לרגישות שקיימת בנו, צער שאי אפשר לעצור עד שהוא פורץ. בכי מבויים אינו בכי.
במדרש תנחומא: "כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא מתוך בכיה כך כשיגאל הקב"ה את ישראל מתוך בכיה הוא גואלם שנא' (ירמיה לא) בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם."
במבט ראשון המדרש הוא מדרש נחמה על הגאולה העתידה אבל אולי כוונת המדרש לומר שזה העונש על כך שלא בכו האחים על מכירת יוסף, הם אמנם הצטערו ועשו תשובה אבל היא היתה בראש ולא בלב; השכל היה שם, הרגש לא כל כך.
כדי לזכות לגאולה אנחנו צריכים לא רק הכרה שבשכל של מה טוב ונכון, אנחנו צריכים להצטער על המצב כשאינו מושלם, שצער השכינה וצער התורה יגע בנו בנפש פנימה וירגש אותנו.
הגלות האחרונה מלמדים אותנו חז"ל היא בגלל חטא שנאת חינם, עוון המחלוקת, הפלגנות, ההתקוטטות, החיים בתוך מגזרים ותתי מגזרים. אולי כדי להחיש את הגאולה אנחנו צריכים לבכות על המצב הזה, להרגיש ולהתרגש מהמצב החברתי הלא מושלם שבתוכו אנחנו חיים ואותו אנחנו עצמנו מזינים. לדבר על זה זו התחלה טובה, להצטער ולבכות על זה זו השלמה הכרחית.
שבת שלום
אלחנן

--