שיעור קטן בהורות - פרשת ויחי
"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם" [בראשית מח ח-ט]
מבאר רש"י שם - בקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה. ויאמר מי אלה - מהיכן יצאו אלו שאינן ראוין לברכה:
על תמיהה שכזו יכול היה יוסף לענות ליעקב אביו שְאַל לו להתמקד דווקא ברע או ברשעים שיצאו מהם (וממנו...), במקום זאת אולי עדיף שיתן עיניו ביהושע או גדעון או שאר צדיקים שיצאו מחלציהם של נכדיו המצרים; אבל יוסף בחר בתשובה שונה – "בָּנַי הֵם". בין אם הם צדיקים כלבבך או רשעים הם עדין בני וככאלה ראויים לברכה ולא לדחיה.
את הטיעון הזה יעקב מקבל ומזכה אותם בנשיקה, בחיבוק ובברכת המלאך הגואל.
מעשה אבות סימן לבנים
שבת שלום
אלחנן