פרשת בלק

בס"ד

על הפסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה..." (דב' ל"ד י')

אמרו בספרי: 'בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומנו ? – בלעם.'

רבים תמהים איזו השואה היא בין מדרגת נבואתו של משה שהיה אדון כל הנביאים,'לא כן עבדי משה... פה אל פה אדבר בו , ומראה ולא בחידות... וגו' לבין מדרגתו של בלעם, שהיה כולו שקוע בשערי טומאה.

ראיתי פרוש יפה לענין, בספר 'אבני שהם' לרב משה שחור זצ"ל.

הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ז' כותב : אין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר על יצרו... שלם בגופו ועוד תכונות כדי להגיע לדרגת נבואה. אבל כותב הרמב"ם, שכל זה בנביאים חוץ ממשה רבינו, שנבואתו היתה במעלה גבוהה יותר, כלומר עם כל ההכנות שלו לנבואה, הנבואה שלו הגיעה ממקום יותר גבוה, שהיא מתנה ובחירה של הקב"ה בו כנביא, ללא קשר להכנות לנבואה. הכל מתנה ובחירה מצד הקב"ה.

כך בלעם, נבואתו לא היתה מתוך הכנה שלו לקבלת הנבואה. נמצא כי הנבואה שנתנה לו היא מתנת א-לוקים מיוחדת. כי אפילו שפע נבואי מצומצם לא היה בכחות נפשו להשיג.

יוצא מכך, שכשם שנבואת משה ניתנה מעבר ליכולת האנושית לקבל, רק במתנה מהקב"ה, כך גם בלעם קיבל נבואתו מהקב"ה, כי הרי לא תיקן עצמו כלום. וזכה במתנת חינם מאת ה' כדי שיהיה לאומות העולם גם נביא כמשה שה' נתן לו את הנבואה.

ומשמעות הנבואה שנתנה לבלעם, נרמזה גם באתון.

אשר פתח ה' את פי האתון, לאמר לך כזה כן זה. כי בלעם בנבואה, כפי האתון בדיבור. כמו שניתן לאתון כח הדיבור בניגוד לטבעה, כך ניתן כח הנבואה לבלעם, בניגוד לטבע נפשו, השקועה בתאוות בהמיות, כפי שנתגלה קלונו עתה. על ידי האתון.