דרשה על פרשיות אחרי-מות וקדושים (תשפ"ו)

 

בפרשת קדושים מופיעה  הציווי "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, פסוק יח). וידוע שרבי עקיבא אמר על מילים אלו: "זה כלל גדול בתורה" (ספרא פרשת קדושים, ד, יב). כוונת רבי עקיבא היא ששלש מילים אלו מסכמות את רוב מצוות התורה, לפחות את כל המצוות בין אדם לחברו.

יש מזהים את מאמרו זה של רבי עקיבא עם מאמר של הלל בגמרא (שבת דף לא.). בגמרא מסופר שנכרי אחד בא לפני הלל ובקש ממנו שילמד אותו את כל התורה כאשר הוא עומד על רגל אחת. אמר לו הלל: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך." והוסיף לומר: "זו היא כל התורה כולה, והשאר פירוש. לך למד". (ויש סמך לזיהוי זה בתרגום יונתן בן עוזיאל, שהציג את פסוקנו במילים של הלל, פחות או יותר.) יכול להיות שהלל (וגם יונתן בן עוזיאל בתרגומו) פירשו את פסוקנו כך מפני שככל הנראה אי אפשר לצוות על בני אדם לאהוב, שהרי אנחנו לא שולטים כל כך על הרגשות שלנו. ועוד, שזה מוגזם לדרוש מאתנו שנאהב אחרים ממש כמו שאנו אוהבים את עצמינו.

בספרא (שם) מובא שכתגובה למה שאמר רבי עקיבא על "ואהבת לרעך כמוך" שזה כלל גדול בתורה, אמר בן עזאי שהפסוק "זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה, פסוק א) הוא כלל גדול מזה. ויש לשאול: במה הפסוק של בן עזאי כלל גדול כל כך?

יש אומרים שמהפסוק בבראשית אנו רואים שכל האנושות היא משפחה אחת, שהרי כולנו צאצאיו של אדם הראשון, ולכן עלינו לאהוב את כל בני האדם. לפי דעה זו, בן עזאי העדיף את פסוקו על הפסוק של רבי עקיבא מפני שאפשר לפרש את "ואהבת לרעך כמוך" כמצוה לאהוב דווקא את "רעך", דהיינו רק ישראל, או רק שומר מצוות. ואילו "זה ספר תולדות אדם" משמע שיש לאהוב את כל בני אדם.

 ויש אומרים שכוונת בן עזאי היא ללמוד מהמשך הפסוק: "בדמות א-לוקים עשה אותו" – שכל בן-אדם נברא בדמות ובצלם א-לוקים, ולכן יש להתייחס לכל אחד בכבוד ובאהבה. ואילו מהפסוק "ואהבת לרעך כמוך" אפשר לדייק (מהמילה "כמוך") שאני מצווה לאהוב את הריע שלי רק במידה שאני אוהב את עצמי, לא פחות ולא יותר. ואם אני לא אוהב ולא מכבד את עצמי, כך מותר לי גם לא לאהוב ולא לכבד את הזולת. ולכן העדיף בן עזאי את הפסוק מבראשית על הפסוק בפרשת קדושים.

והיוצא לנו מדברינו הוא שעלינו להמנע מלעשות לאחרים מעשים שלא היינו רוצים שאחרים יעשו לנו, ולהשתדל אף לאהוב את כל אחד ואחד. וגם עלינו לזכור שכל בן אדם נברא בדמות ובצלם א-לוקים, ועלינו להתייחס לכולם בהתאם. ועל ידי זה נזכה לקיים את כל המצוות בין אדם לחברו, וגם נזכה לקיים את המצוות בין אדם למקום (ראה רש"י על מאמרו של הלל, שבת דף לא.).