דרשה לפרשת שמיני (תשפ"ו)

בפרשת שמיני אנו קוראים על מיתת נדב ואביהוא, שנים מארבעת הבנים של אהרן הכהן. וכן כתוב (ויקרא י' א'-ב'):

ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו, ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת, ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, וימותו לפני ה'.

רציתי להתמקד על המילים "אשר לא צוה אותם". לא כתוב שבני אהרן עשו דבר אשר צוה ה' לא לעשות. גם לא כתוב שהם לא עשו דבר שה' צוה כן לעשות. אז כנראה נדב ואביהוא לא עברו על שום מצוות לא-תעשה, וגם לא ביטלו שום מצוות עשה. אלא אך ורק עשו, מדעת עצמם, דבר אשר לא צוה ה' עליו בכלל. ואם כן, נשאלת השאלה: מה פשעם, מה חטאתם שהיה מגיע להם משפט מוות?

וחשבתי שאולי אפשר להבין את העניין אם נאמץ את נקודת המבט של הרב יהודה הלוי בספרו הקלאסי ספר הכוזרי. עיקרון מרכזי במחשבת הרב יהודה הלוי הוא שלמרות שבדרך כלל בני אדם רוצים להתקרב אל ה', השכל האנושי לא מסוגל לגלות את הדרך איך להתקרב אל ה'. רק ה' עצמו יכול להגיד לנו, דרך נביאיו, איך להתקרב אליו ואיך אנו יכולים להוריד את שכינתו לתוכינו. האמונה הכוזבת של בני אדם שהם יכולים לדעת מסברא איך להתקרב אל ה' היא שורש כפירה ועבודה זרה. ובפרט, האמונה המוטעית הזאת היתה הסיבה לחטא של העגל הזהב. שבהעדר משה, היו מבני ישראל שחשבו שעל ידי עבודה מול פסל זהב יתקרבו אל ה'. התקנה לחטא העגל היתה בניין המשכן וכליו ועבודת הקרבנות בדיוק לפי ההוראות של הקב"ה בכל פרטיהן ודקדוקיהן, ועל ידי כך להצליח להתקרב אל ה' באמת. בני ישראל עשו בדיוק לפי ציווי ה' על ידי משה עבדו, ובסוף תהליך ארוך, השרה ה' את שכינתו במשכן. ודווקא אז, בסוף תהליך התיקון, נדב ואביהוא נסוגו אחור וחזרו אל האמונה שגרמה לחטא העגל. זאת אומרת שהם חשבו שהם ידעו, מסברת עצמם, איך להתקרב יותר אל ה', והקריבו אש וקטורת אשר לא ציוה אותם ה'. וכדי להוציא מלבם של בני ישראל את האמונה הזאת המובילה לעבודה זרה, יצאה אש מלפני ה' והמיתה את נדב ואביהוא תוך הקריבם את האש הזרה שלהם.

אנו אומרים, אחרי כל פרק מפרקי אבות, "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". שעל ידי לימוד תורה וקיום המצוות אנו זוכים להתקרב אל ה'. ואין לנו לחפש דרכים אחרות להתקרב אליו, שאין ביכולתנו לדעת שום דרך אחרת להתקרב אליו. אלא יש לנו להתחזק תמיד בלימוד התורה ובקיום מצוותיה.