דרשה לפרשת צו, שבת הגדול, תשפ"ו

השבת הזאת, פרשת צו, היא שבת הגדול, ולכן אדבר בענייני חג הפסח.

בהגדה של פסח, אחרי שלומדים את המקור בתורה למצוות סיפור יציאת מצריים ("והגדת לבנך"), בעל ההגדה מציע: "יכול מראש חודש" – זאת אומרת, היה עולה על הדעת שאנחנו יכולים לקיים את מצוות סיפור יציאת מצריים עוד לפני ליל ט"ו בניסן, מתחילת החודש. ויש לשאול: למה זה היה עולה על הדעת?

יש משיבים שזה מפני שבפרשת "והגדת לבנך" כתוב (שמות יג, ה) ". . . ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה" – משמע שאפשר לקיים את כל מצוות הפסח, כולל מצוות סיפור יציאת מצריים, בכל חודש ניסן, החל מראש חודש.

בנוסף, במישור של סברא, יש סיבה לחשוב שראש חודש ניסן שייך במיוחד לסיפור יציאת מצריים. הסיבה הזאת מבוססת על מה שכתב רש"י בפירושו על תחילת התורה: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל". כוונתו היא שבפרשת "החודש הזה לכם" (שמות יב, א-כ), ניתנו לנו מאת הקב"ה המצוות הראשונות, והן מצוות קידוש החודש והמצוות של חג הפסח. והמצוות האלה ניתנו בראש חודש ניסן. לכן אפשר לומר שביום ההוא יצאו בני ישראל משיעבוד מצריים. שהרי עד אז היו בני ישראל שומעים את גזירות פרעה, והיו צריכים לקיים את גזירותיו. אבל בראש חודש ניסן שמעו את מצוותיו של הקב"ה, והחליטו לקיים אותן, אפילו בניגוד לרצון פרעה והמצרים. זאת אומרת שבראש חודש ניסן הפסקנו להיות עבדים לפרעה והיינו לעובדי ה'.

אם כן, למה באמת אנחנו מחכים עד ליל ט"ו ניסן לקיים את מצוות סיפור יציאת מצריים? לפי ההגדה, זה מפני שהתורה אמרה שצריכים לומר "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצריים", ואין לומר "בעבור זה" אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. אבל שוב במישור של סברא, אפשר לומר שבליל ט"ו בניסן יצאנו באופן מוחלט מתחת יד מצריים; שבלילה הזה אמר פרעה למשה ולאהרון: "קומו צאו מתוך עמי, גם אתם גם בני ישראל, ולכו עבדו את ה' כדברכם".

ויהי רצון שנזכה לקיים בליל הסדר את דברי ההגדה (שהם דברי המשנה לקראת סוף מסכת פסחים): "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים", ושמתוך ראייה זו אנו נתאמץ לעבוד את ה' ביתר שאת וביתר עוז, ועל ידי זה נזכה לגאולה שלימה ונאכול מן בזבחים ומן הפסחים במהרה בימינו.