פרשת כי תישא

אנחנו חיים בתקופה היסטורית שבה המציאות עולה על כל דמיון.

תקופות השנה בעצם נושאים בחובם את הפוטנציאל למאורעות שהיו ושעוד יגיעו.

רש"י על פרשת וירא אומר שלוט, אחיינו של אברהם מקדם את המלאכים במצות שאותם הוא אפה מכיוון שפסח היה. פסח עוד לא הגיע לעולם עד שעם ישראל יצא ממצרים, אלא שמצות כבר היו במציאות כי המהות הפנימית של הזמנים טמונה במציאות עוד לפני שהאירועים ארעו בפועל.

בתחילת פרשת כי תישא אנו רואים דוגמא נוספת לכך, בתחילת הפרשה אנו קוראים על תרומת מחצית השקל. את הפרשיה הזו אנו קוראים בשבת שקלים שקודמת לראש חודש אדר.

המדרש אומר שיש לקרוא את הפרשיה הזו כדי שנקדים את שקלינו לשקליו של המן הרשע.

עוד לפני שהמן הרשע נולד היתה בעולם בחינה של השקלים של המן שנועדו לחסל אותנו, את כל העם כולו ביום אחד.

אפילו היטלר לא דמיין כזה הישג עד שהגיע השלטון באיראן שתכנן גם הוא להשמיד, להרוג ולאבד את כולנו ביום אחד על ידי פצצה אטומית.

בתפילה שהקב"ה ישלח לחיילינו גבורה ותבונה להכות באויבינו תוך שהוא ממשיך את הבחינה שקיימת בזמן זה של עם ישראל שנקהל לעמוד על נפשו ולנצח את כל אויביו.