פרשת תרומה

פרשה זו תמיד מגיעה באיזור ראש חודש אדר, החודש שבו מציינים את חג הפורים, חג שמחצית ממצוותיו ממוקדות בנתינה; משלוח מנות, מתנות לאביונים.

הפרשה שלנו פותחת באמירה שעל משה לקחת מאת כל בני ישראל תרומה. 

הפסוק המצווה אותנו על כך תמוה - תרומה יש לתת ולא לקחת.

נראה שעל התרומה להינתן ברצון חופשי ללא כפיה כדי שתיקרא תרומה.

נראה לומר שהניסוח של הפסוק בא להדגיש שהתרומה שיש לתת חייבת להיות כזו שיש בה לקיחת חלק.

הנתינה לצורך בניית המשכן נקראת תרומה - מלשון הרמה כי היא מרימה את האדם למדרגה גבוהה יותר, מדרגה של אדם שמבין שכאשר הוא נותן משהו משל עצמו - הוא לא חסר את הדבר שנתן אלא נהיה אדם שלם יותר וגדול יותר משהיה לפני הנתינה.

מיד אחרי הציווי לתרום למשכן מודגש שזה מאיש אשר ידבנו ליבו. יש חשיבות עצומה לבינת הלב ולהבנה שהנתינה משלימה את האדם.

חשוב מאוד בפורים לעשות מאמץ גדול להיות בבחינת תורם ולא רק נותן. להשקיע בכוונת הלב ובבחירת האביונים והאנשים שיקבלו את משלוח המנות - שיהיו אלה אנשים הזקוקים לכך באמת.