פרשת וישלח

 

ואני אתנהלה לאיטי...

אני בדרך כלל לא מצטט סטיקרים. 

איזה משפט שכתוב על מדבקה שנמצאת על צידו האחורי של רכב, שווה עד כדי כך שיהפוך לציטוט מכונן?

ובכל זאת -לפני שנים, משפט אחד שנתקלתי בו, על מדבקה, בצידו האחורי של רכב, נחרט בזכרוני ונשאר לגור בתודעה.

"לסבלנות אין קץ יש תוצאות מידיות" כמה שזה נכון. לפעמים הדחף להשיג כאן ועכשיו, רק מרחיק אותנו מהיעד, והיכולת להמתין כל כך מקרבת...

זה אולי מסביר למה בפרשה שלנו יעקב מתנהל, איך נאמר, באופן לא כל כך מובן...

הוא מתכונן רבות לפגישה עם עשיו, שולח מתנות לרוב, מתפלל ואף מתכונן למצב מלחמה. 

אך בסופו של דבר, ברגע האמת, כשעשיו מציע לו ללכת יחדיו, יעקב מסרב בנימוס להצעה ומציע לעשיו להתקדם קדימה.

אני, אומר יעקב, אתנהל לי לאיטי מאחור, בנחת. לרגל המלאכה ולרגל הילדים. 

למה יעקב בדיוק מתכוון? למה הוא חותר?

אין ספק שהמפגש בין שני האחים, כעבור 20 שנה, רווי בהרבה מתח. יש כאן מפגש בין שני יריבים רוחניים כשבפעם האחרונה שנפגשו, יעקב נאלץ לברוח מזעם אחיו עשיו, לנוס על נפשו.

אבל לא רק התנגשות של אחים ומתיחות סביב בכורה או ברכות יש כאן, יש כאן מאבק אידאולוגי אמיתי בין שני הקצוות.

עשיו הוא אדום, זכה בשמו ברגע המכריע של מכירת הבכורה: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנכי" המשפט הזה שיוצא מפיו של עשיו לא רק חורץ את גורל שמו, אלא חושף את המקום שמניע את עשיו, הכאן והעכשיו. 

בוא נחשוב על זה בהגיון, מי היה מוכר דבר כמו הבכורה, הזכות להיות החוליה הבאה בשרשרת האבות, בעבור נזיד עדשים??

היתכן שהשבעת הרעבון, עם כל הכבוד, כמה שיהיה חזק, אבל הרי ברור שהוא זמני, תביא אדם למכור נכס שכזה בעבור מרק חם??

רק מי שיצריו, דחפיו, עייפותו וחולשתו אינם מניחים לו והוא לא יכול להם, רק מי שחייב את השובע והנחת באופן מיידי, יפול לבור שכזה.

יעקב יודע מול מי הוא עומד, והוא בא לייצג בדיוק את התפיסה ההפוכה, זו שאומרת, לי יש זמן, אני יכול לחכות, אני יכול להמתין, כי אני יודע שדברים טובים ונכונים באים בזמן מדויק משלהם, והזכאות להמשיך את דרך האבות תלויה בראש ובראשונה ביכולת להיות מאופק, רגוע וצופה פני גאולה שעתידה לבוא.

כאן בפרשה שלנו יאמר המלאך ליעקב ששמו הולך להשתנות, שלא יקרא עוד יעקב "כי אם ישראל", אך גם המתנה הגדולה הזו מגיע לאחר מאבק שלא נגמר 'עד עלות השחר'.

נדמה שהמאבק הזה ממשיך להתחולל בעולם. לעיתים נדמה שהוא מתחולל אצל כל אחד מאיתנו, המלחמה בין הכאן והעכשיו, לבין האיטי והמדוד.

הירושה שיעקב מנחיל לנו, לבניו, ירושה שאומרת ש'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' היא זו שמקרבת אותנו כל כיום, ובמהירות, את הגאולה האמיתית.