פרשת וירא

מה עובר בראש של אלוקים??

יש רגע אחד, נדיר ביותר, שבו התורה נותנת לנו חשיפה ל'מחשבות של בורא עולם', כאן, בפרשה שלנו.
הרי מאז ומעולם ניסה האדם להבין כיצד ריבונו של עולם חושב ומה בעצם 'עובר לו בראש'.
ספרים וסרטים, שירים ומחזות, וכל אלה מנסים לעקוב, לחשוב, לדמיין מה האלוקים חושב, ולאן הוא לוקח את הסיפור של כולנו.
אנחנו אמנם רגילים, פעמים רבות לשמוע את דבר ה', מחשבות, כעס, ואפילו אכזבה או שמחה מצידו של אלוקים על מעשיו של האדם.
אך בפרשה שלנו יש משהו שלא פוגשים כמעט בכלל. אלוקים פשוט עוצר לרגע, ושואל את עצמו האם הוא לא טועה במהלך שהוא עושה.
רגע לפני שהמלאכים נשלחים לשלוף את לוט החוצה מסדום, ממש רגע לפני שהיא נחרבת, מספרת לנו התורה:
"וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה"? (בראשית י"ח י"ז)
למי שאולי לא הפנים את גודל המאורע רק נאמר, שזוהי הפעם הראשונה שריבונו של עולם תוהה, אולי הוא מתקדם פה מהר מידי. וזו הפעם הראשונה שאלוקים כובל את עצמו, 
את יכולת הפעולה שלו, לכך שהוא הולך קודם כל ליידע, ואולי אף לאשר את פעולותיו אצל בשר ודם!!
איך בדיוק אברהם, עם כל הכבוד, מצליח להגיע למדרגה שכזו? יועץ ראשי ובכיר למלך העולם!

בקריאה מעמיקה של פסוקי הפרשה הקודמת, לך לך, והפסוקים של פרשת וירא, ניכר שקרה משהו משמעותי מאד ביחס שבין ריבונו של עולם לאברהם.
במקום ברית בין הבתרים, האופפת חשכה ואפלה, במקום הרמזים וההסתר מופיעה התגלות לאור יום, שבה אברהם לפי פירוש אחד אף מסוגל לומר לה' שימתין לרגע
מכיוון שהוא הולך לקבל את פני האורחים. ואולי הפער הגדול בין הפרשות טמון דווקא בברית המילה שמפרידה ביניהם.
אין כאן המקום להאריך בגדולתה של המצווה הזו, רק נאמר שהמושג של "מילת הערלה" מופיע בעוד מקומות בתנ"ך - אך בכולם יש משמעות אחת - הסרה של חציצה שאוטמת.
זו יכולה להיות מילת הלב - "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם..." (דברים י' ט"ז), בכדי לפתוח את הלב האטום, או מילת הפה  "וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו' י"ב) בכדי לפתוח את שטף הדיבור.
ברית המילה, אותו נסיון שעובר אברהם מעלה אותו למדרגה אחרת של קרבה אל המקום, היא מסירה את המחיצה שמפרידה בין האדם למקום.
ואולי לא בכדי התורה משתמשת דווקא במילים הללו:
"המכסה אני מאברהם"
עד עכשיו היה מכסה, מחיצה, קיר, וילון שחוצץ ומפריד בין ההנהגה האלוקית לבין אברהם העברי שמתחיל ללכת בעקבות קולו של ה'. 
ברית המילה הסירה את המכסה, פתחה את הצהר, את הפתח לקשר החי והשוטף שבין האדם ואלוקיו.
ואולי כמו ברית המילה הפיזית, כל אחד מאיתנו נדרש לחפש, למצוא ולהסיר את אותה ערלה, את אותו מכסה, שאוטם את האוזן מלשמוע, את הלב מלהרגיש ואת הפה מלספר את הקרבה בינינו לבין אבינו שבשמים.

שבת שלום
הרב יאיר