אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם
הרב חיים ברנר קהילת מגן אברהם
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם. מלמד שכינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית, ברית בין הקב"ה ועם ישראל. הברית מחייבת את עם ישראל לשמור את מצוות ה'. ולפי שהבטיח לאבותינו שלא יחליף את זרעם באומה אחרת, לכך הוא אוסר אותם בשבועות אלו. כינוס זה של עם ישראל לכריתת הברית, יחד עם כניסתם לארץ וקבלת השבועה בהר גריזים והר עיבל, מוביל אותם לא רק לאחדות, אלא גם לאחריות הדדית – הם נעשים ערבים זה לזה. אחריות זו נובעת מתוך דאגה לזולת ומתוך דאגה לעם ה' שיקיים רצון קונו!
מתוך אחריות זו חלה חובת התוכחה של אדם כלפי זולתו העובר על המצוות, ומתוך שותפות זו נענשים הכלל על עוון היחידים החוטאים במזיד ובגלוי. לצערנו עם ישראל חטא, עבר על הברית ולכן גלה מארצו, אך שותפו לברית – בצרה עמו.השכינה עם ישראל בצרת גלותם כביכול. וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ – לא נאמר 'והשיב' אלא 'ושב'! וכשנגאלין – שב ה' עמהם! וכאילו אוחז בידיו ממש, איש איש ממקומו, כי קשה להוציא את העם השרוי בטוב בגלות. וכיון שאין בדור הזה מי שיודע להוכיח, נצרכים אנו לעזרת ה' – וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם – למה נסמכה פרשת ניצבים לקללות שבפרשה הקודמת? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים, חוץ מארבעים ותשע הקללות שבפרשת בחקותי, נבהלו ואמרו מי יוכל לעמוד בכל אלו? התחיל משה מפייסם 'אתם ניצבים היום' – הרבה הכעסתם למקום ולא עשה עמכם כליה, והרי אתם קיימים לפניו 'כיום' שהוא מאפיל ואחר כך מאיר. כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והייסורין מקיימין ומציבין אתכם לפניו!
ואף אנו לאחר קיומן של הקללות לאורך שנות הגלות הרבות, ואחרי ששב ה' וקבץ אותנו מכל העמים והביאנו אל הארץ, ואחרי שעברנו שנה קשה במלחמה על אויבינו הקמים עלינו – ניצבים אנו.
בימים אלו של תשובה לפני ה', מבקשים אנו: וְנָתַן ה' אֱלֹקֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ... כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ.
ושיתקיים בנו הנאמר בתחילת פרשת וילך: חִזְקוּ וְאִמְצוּ! אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם, כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ.
(הדברים הם על פי פסוקי הפרשה ודברי רש"י)