הָקֵם תָּקִים עִמּֽוֹ  - ד"ת לפרשת כי תצא / חיים ברנר רב קהילת מגן אברהם

הָקֵם תָּקִים עִמּֽוֹ  - ד"ת לפרשת כי תצא / חיים ברנר רב קהילת מגן אברהם

לֹא־תִרְאֶה אֶת־חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּֽוֹ.

חובה לעזור לאדם לטעון את המשא שנפל יחד עם הבהמה הנושאת אותו. זו אחת ממצוות רבות המחנכות אותנו לעזור לזולת.  מצוה זו מתחברת למצוה שהופיעה בפרשת משפטים שבספר שמות, מצוות פריקת המשא מעל  גבי הבהמה:

כִּי־תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.

אם אדם רואה שבהמת חברו רובצת תחת משאה, כלומר היא עמוסה יותר ממה שהיא מסוגלת לשאת, מצוה שתעזור לחברך לפרוק את המשא מעליה ובכך להקל על הבהמה. במקרה זה של פריקת הבהמה, העוזר לא רק מקיים חסד עם האדם הזקוק לעזרתו, אלא גם מסייע לבהמה ומונע צער בעלי חיים.

למעשה במצוות הטעינה נקבע בהלכה שמותר לבקש תשלום עבור העזרה, לעומת זאת על הפריקה שבה קיים גם צער בעלי חיים, לא ניתן לדרוש תשלום.

התורה מדגישה שחובה זו של העזרה היא אפילו לאדם שאתה שונא. התלמוד במסכת פסחים מסביר שלמרות הציווי של 'לא תשנא את אחיך בלבבך', במקרים מסויימים של עובר עבירה יש מצווה לשנאותו וזאת על מנת לעוררו לחזור בתשובה, ואף על פי כן גם במקרה כזה חובה לסייע לו! וכך מסביר ר' יוסף קארו (שולחן ערוך חו"מ רעב):

וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ נוֹטֶה לָמוּת, שֶׁמָּא יִשְׁהֶה בִּשְׁבִיל מָמוֹנוֹ וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה, וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בֵּין רְשָׁעִים בֵּין צַדִּיקִים, מֵאַחַר שֶׁהֵם נִלְוִים אֶל ה' וּמַאֲמִינִים בְּעִקַּר הַדָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱ-לֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה.

מוסיף השו"ע ואומר:

הַפּוֹגֵעַ בִּשְׁנַיִם, אֶחָד רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְאֶחָד פָּרַק מֵעָלָיו וְלֹא מָצָא מִי שֶׁיִּטְעֹן עִמּוֹ, מִצְוָה לִפְרֹק בַּתְּחִלָּה מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְאַחַר כָּךְ טוֹעֵן.

בשני המקרים קיים צורך לסייע לזולת, אבל בפריקה יש גם צער בעלי חיים ולכן הוא קודם!

ממשיך השו"ע:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שׂוֹנְאִים אוֹ אוֹהֲבִים, אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד שׂוֹנֵא (לטעון)  וְאֶחָד אוֹהֵב (לפרוק), מִצְוָה לִטְעֹן עִם הַשּׂוֹנֵא תְּחִלָּה, כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ הָרַע.

מצווה לסייע לשונאו, על מנת לכפות את יצרו! ולגרום לשניהם לתחושה שזה 'חמור אחיך'!

לא קבע השו"ע 'יצרו הרע' של מי, לרוב כל אחד מאשים את השני. אך הסיוע יכול לקרב אותם.

וכעצת שלמה בספר משלי: אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם, כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ, וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ.

ולכן למרות שישנו צער בעלי חיים בבהמת האוהב, מניעת השנאה וריבוי האחווה חשובים יותר!