אל ירך לבבכם - ד"ת לפרשת שופטים

 

עם ישראל עומד להיכנס לארץ, הם כבר נלחמו וניצחו את סיחון ועוג, ומשה רואה צורך לעודד את עם ישראל, ולהדריכם הן בהתנהלות בארץ והן במהלך מלחמותיהם. הפחד ממלחמות מלווה את ישראל כבר מיציאת מצרים, שם מספרת התורה 'ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים...פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה'. בפרשתנו נאמר:

כי תצא למלחמה על איביך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים. והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם. ואמר אלהם: שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם, אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. כי ה' אלקיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם.

השוטרים שולחים לביתם את מי שבנה בית ולא חנכו או נטע כרם ולא חללו או ארש אשה ולא לקחה. ומוסיפים גם לשלח את הירא ורך הלבב, אשר עלול להדביק בפחדו גם את הסובבים אותו. 'ולא ימס את לבב אחיו כלבבו'.

לפי ר' עקיבא מדובר באדם שלא יכול לראות חרב שלופה. פחד יש לכולם, אך יש כאלה שהפחד משתק אותם, וגם מילות ההרגעה וההבטחה שאמר הכהן בתחילה לא מצליחות להרגיעו. אדם כזה עדיף שילך וישוב לביתו.

לפי ר' יוסי הגלילי, מדובר באדם ששמע את ההבטחה שה' ילך עמם להלחם באויבים, אך הוא ירא מעבירות שבידו, ולכן חושש שלא יזכה. ואכן כדאי שילך וישוב לביתו.

למלחמה נשארים אותם גיבורים הכובשים את פחדם, ומתכוננים לצאת לקרב.

וכך כותב הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם:

ומאחר שייכנס אדם בקשרי המלחמה, יישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו, ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשב לא באשתו ולא בבניו,⁠ ימחה זכרם מליבו וייפנה מכל דבר למלחמה.

על הלוחמים להתרכז במלחמה, למרות הקושי. וממשיך הרמב"ם ואומר:

וכל המתחיל לחשב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו, עובר בלא תעשה, שנאמר "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם".

לא מדובר כאן בפחד הטבעי שיכול להתגבר תוך כדי קרב, אלא מסביר מו"ר הרב רבינוביץ' זצ"ל בפרושו יד פשוטה שהכוונה: 'אם אדם מַפְנֶה את לבו ומחשב בעניינים המפחידים, ושם לב לכל מיני איומים, וחושב מחשבות נוגות על מה יהיה עם אשתו שתתאלמן ועם ילדיו שיהיו יתומים וכו׳ – בכך הוא מבהיל את עצמו. וזהו שאסרה התורה במצוות לא תעשה.'

הערכה רבה יש לנו לחיילי צה"ל ששמים נפשם בכפם ולוחמים בגבורה! וכמובן לאותם שמסרו נפשם על קדושת השם העם והארץ. שנזכה לקיום: 'כי ה' אלקיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם', ולשיבת החיילים והחטופים לביתם בשלום!