לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם – דבר תורה לפרשת דברים

בס"ד

לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם – דבר תורה לפרשת דברים

הרב חיים ברנר – קהילת מגן אברהם

מתחילים אנו השבת לקרוא את ספר דברים. ספר זה מורכב בעיקרו מנאומים גדולים של משה אל ישראל, נאומים הכוללים תוכחה והדרכה. בתחילת הפרשה משה מציין את הקושי שלו לשאת לבדו בהנהגת העם והדרכתו: 'אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם'.

רש"י מביא על פי הספרי שהיו בני ישראל טרחנין בדין, והיו אפיקורסין וכופרין במנהיגותו של משה, הקדים משה לצאת – אמרו: מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו. איחר לצאת – אמרו: מה ראה שלא לצאת, מה אתם סבורים, יושב ויועץ עליכם עצות,⁠ וחושב עליכם מחשבות. ומתוך כך היו נרגנין ומלאים כעס.

הרמב"ן לעומת זאת מציין את הקושי האובייקטיבי שנדרש ממשה ללמד את חוקי ה' ותורותיו, להתפלל אל ה' כשהעם מכעיסים וחוטאים, וכן לשפוט את האנשים במקרה מריבה.

הפתרון הוא מינוי שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות, שהם יסייעו בתפקיד זה. פתרון זה מתואר בספר שמות כהצעה של יתרו למשה. מו"ר הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל, בספר 'נר לנתיבתי', עומד על ההבדל בין פתרונו של יתרו לבין הפתרון המתואר בפרשתנו. יתרו אמר: 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל ... וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים...'. בחירת השופטים ומינויים ייעשו על ידי משה, שהוא בעל סמכות השיפוט העליונה. לעומת זאת משה בוחר דרך אחרת, ומדגיש כי המנהיגות צריכה לצמוח מתוך העם! 'הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם' – זהו הבסיס לבחירה הדמוקרטית של מנהיגי הציבור!

וכפי שמבואר בספרי, העובדה שהשופטים יהיו מוכרים ונבחרים על ידי השבטים, תגרום שהם יהיו מקובלים. כמו כן, השופטים והמנהיגים לא יהיו מנותקים מהעם, אלא ירגישו אחריות כלפי בוחריהם.  מנהיגות מחוברת לעם זה הבסיס לחוסן הלאומי.

בהמשך הפרשה, משה מתאר את חטא המרגלים של הדור הקודם, שגרם לעיכוב הגדול במדבר. אותם שליחים שנבחרו על ידי משה, 'כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה', נבהלו בראותם את הענקים בארץ, ובחזרתם המסו את לב העם מלעלות לארץ. 'אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים, אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם, וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם'. מנהיגות ראויה צריכה לעודד את העם ולא להפחידו! וכך לאורך הנאום משתבצות להם מילות הרגעה ועידוד, לא לפחד מהאויב:

'וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם. ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם!'

ובמלחמת סיחון: 'הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ'.

במלחמה מול עוג מלך הבשן: 'וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, אַל תִּירָא אֹתוֹ, כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ...'

ובסוף הפרשה, בדבריו לחלוצים מבני ראובן וגד: 'לֹא תִּירָאוּם, כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם'. 

יהי רצון שנזכה בימים אלו למנהיגים ושופטים ראויים, שמגבירים את חוסננו הלאומי, עד הנצחון! ולקיום דברי הנביא בהפטרה:

לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְ-בָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל, הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ, וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ. וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה, אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.