פרשת מטות מסעי

 

פרשת מטות נפתחת ברשימת המסעות של עם ישראל במהלך 40 שנות נדודי המדבר. במבט ראשון, רשימה זו נראית מיותרת שכן מספיק לקרא בספרי שמות ובמדבר כדי לשרטט את מסלול הנסיעה של העם! אך מסתבר, שכמה נקודות חשובות עולות מתוך העיון ברשימה.

ראשית, ברמה הטכנית. התורה מספרת לנו על קורות עם ישראל במדבר רק עד אמצע השנה השנייה ומסוף השנה הארבעים. כלומר, שהמקום היחידי שמתאר את 38 השנים החסרות ואת הנעשה בהן, הוא הרשימה הזאת כאן!

ובכל זאת, מדוע חשוב לנו לדעת מה היה המסלול?

בעל ה"כלי יקר" מזכיר לנו "שאלמלא לא חטאו ישראל היו נוסעים בנסיעה אחת לארץ", "כי רצה ה' לישא אותם על כנפי נשרים לארץ מיד, ועל ידי שקלקלו הוצרך לכתוב ואלה מסעיהם למוצאיהם, שנסעו אל מקומות שסופם לחזור ולצאת משם ולהיות מטולטל ממסע למסע".

היינו עשויים לחשוב אם כן, שהקב"ה יטלטל אותם בדרך כחלק מן העונש, אילולי הבהיר לנו רש"י: "להודיעך חסדיו של מקום". אם נסתכל ברשימה כולה, נראה שבמהלך 38 השנים הנדונות, לא נסעו אלא 20  מסעות.

בעל ה"כלי יקר" מסב את תשומת ליבנו לכך, שכאשר אנו מנסים לעקוב אחר רשימת המסעות בעזרת המפה, אנו מגלים "שבמקצת מסעות הלכו לפנים ובמקצתם נזורו אחור". כלומר, על אף שמגמת הנסיעה הייתה ברורה מרגע תחילת המסע, ההתקדמות לא הייתה עקבית, וחלק מן הזמן הם חזרו על עקבותיהם. הדוגמה המפורסמת ביותר היא חזרת בני ישראל על עקבותיהם לכיוון מצרים ביום השלישי ליציאתם, אז מצאו את עצמם כלואים בין המדבר לבין המצרים וניצלו בעזרת נס קריעת ים סוף. ללמדך, שלפעמים צריך לצעוד צעד אחורה כדי להתקדם.

על פי רש"י, שמונה מתוך המסעות היו בתנועה המנוגדת למגמת הנסיעה. תנועה הפוכה זו נרמזת לדעת ה"כלי יקר" בפסוק: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (במ' לג, ב). ברוב המסעות התקדם העם לכיוון המטרה. מסעות אלו היו "מוצאיהם למסעיהם" עם הפנים למסע. אך כאשר חטאו וקלקלו המסעות נקראו "מסעיהם למוצאיהם", כלומר, נסעו חזרה לכיוון המוצא שממנו באו (חזרה לכיוון מצרים).

רבינו בחיי מסביר "כי הכל לפי הכונה". רשימת שמות המקומות נתנה כדי שנבין שאיכות כל נסיעה הייתה תלויה בנטיית הלב של העם. כשהיו זכאים ועושים רצון השם המחשבות החיוביות שלהם באו לידי ביטוי בנסיעה נעימות וטובות כמשתקף משמות המקומות כדוגמת הר שפר, ומתקה. אבל, כאשר חלילה נסעו מתוך רוגז, חטא ותלונה "היתה מדת הדין שעמהם מתוחה כנגדם להענישם, ולכך ויחנו בחרדה, בדפקה, במרה". כוונה טובה ורצון טוב הולידו מסע חיובי, אך כוונות רעות, מירמור וחטא מתחו את מידת הדין, והביאו למסע קשה.

לבסוף, במבט לעתיד, מזכיר לנו בעל "צרור המור" שכל מה שכתוב בתורה, נכתב לא רק לשעתו, אלא גם כרמז לעם ישראל על העתיד: "להשרישנו שורש ובטחון גדול בגאולה העתידה. ובעניין הצרות העוברות עלינו, ולחזק ידים רפות. לפי שהשם צופה ומביט עד סוף כל הדורות וראה הגלויות שיעברו עלינו, ובפרט הגלות הרביעי החזק. וכתב אלו המסעות להבטיחנו בטחון גדול וחזק. כי אע"פ שנעבור צרות רבות ורעות. השם יחיינו ויוציאנו מגלותינו כמו שעשה ביציאת מצרים שהיו מעונים זה כמה שנים בעבודת פרך. והשם שלח להם מושיעים להצילם מצרותם".

אמן כן יהי רצון. ושנזכה לצעוד במסע מתוך עין טובה, מחשבה טובה וקרבת אלוקים, ובכך נשפיע עלינו את מידת הרחמים למסע מבורך בטוב.