פרשת שלח לך אז מה כבר אפשר ללמוד מחטא המרגלים?

פרשת שלח לך

אז מה כבר אפשר ללמוד מחטא המרגלים?

מקריאה בסיפור הטרגי של המרגלים אנו לומדים שנשיאי העם שריגלו את הארץ אומנם העריכו את טוּבה, אך היו קטני אמונה ביחס לסיכויים לעמוד מול יושביה, להכניעם בקרב, ולרשת אותה. המשימה נראתה להם מעבר ליכולותיהם.

אם נהיה כנים עם עצמינו, לפני שאנו דנים אותם לכף חובה כדאי להיזכר כיצד גם אנו בחיינו הפרטיים, ניצבים לעיתים מול אתגרים שנראים לנו למעלה מיכולותינו, ואנו בוחרים לדחות את ההתמודדויות או לוותר עליהם. בעל "צרור המור"[1] מקביל את הקושי שמולו ניצבו המרגלים עם הקשיים העומדים לפתחנו כאשר אנו מנסים לגדול בתורה (ואוסיף, בכל תחום שהוא).

רבי אברהם סבע מסתייע בשלוש דרשות על הפסוק "ראמות לאויל חכמות" (מש' כד, ז) כדי לנתח את קושיים של המרגלים ולהציע לנו כלים להתמודדות עם האתגרים הגדולים בחיים:

רבי פלוני אומר: למה הדבר דומה? לערימה גדולה של עפר. הטיפש אומר: "מי יוכל להסירו מכאן?" והפיקח אומר: "לא אדם אחד נתנו כאן? אני אסיר משפלה (= מריצה) אחת היום ואחרת למחר, וכך לאט לאט אסיים לפנות את הערימה. 'מעט מעט אגרשנו מן הארץ'. אני אלמד היום הלכה אחת ולמחר פרק עד שאשיג עד תכונתו". אין להתייאש! ניתן לסלול שביל גם בהררי ידע בלימוד יום יומי קצר ועקבי. מסע ארוך נגמע בצעדים קטנים עקביים ועקשנים.

ואחרים אומרים: לכיכר תלוי בשמי קורה (כיכר לחם שקשורה על קורת גג גבוהה). הטיפש אומר: "מי יעלה לשמים?" והפיקח אומר: "לא אדם אחד תלאה? אקשור קנה על קנה ואורידנה!" גם המרגלים תיארו "עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים". לפעמים הקושי אינו בכמות התורה שאדם רוצה ללמוד, אלא ברמת הקושי. נראה כאילו הידע נשגב מבינתנו. במקרה כזה, מציע המדרש לחדד את המחשבה, לנסות לחשוב בצורה חדשה ומקורית, להתייעץ עם אחרים וכך, להגיע להבנה עמוקה של הסוגייה.

ואחרים אומרים לקרסטל (כלי) נקוב שמכנים בזה ומוציא בזה. הטיפש אומר: "מה הנאה יש לי בזה?" והפיקח אומר: "לא שכר יגיעה אני נוטל?" לפעמים, הקושי אינו נעוץ בסוגיה עצמה, אלא בנו, הלומדים. אנו חשים שלא משנה כמה אנו לומדים ומשקיעים, שוב דבר לא נשאר בזיכרוננו לאורך זמן. ממש חבל על ההשקעה, שכן כמה שלא אשקיע, לא אהפוך להיות הרב עובדיה יוסף או נחמה לייבוביץ'. על זאת ישיב הפיקח: מי אמר שאתה צריך להיות הרב עובדיה יוסף? אתה צריך להשתדל להיות אתה.

"שכל זה רמז על המניעות שאדם מוצא בענייני התורה. עד שאומר: 'אפס כי עז העם וגו'".  הקושי גורם לאדם להרגיש שהאתגר מולו הוא ניצב אינו בר השגה. אך האמת היא, "עמלק יושב בארץ הנגב" והוא זה המעכב אותנו מלהגיע אל השלימות. גודל האתגר, החשש מהמאמץ השכלי וחוסר האמון ביכולותינו הם ה"עמלק" שעומד ומנסה להכשיל אותנו בדרכנו לתורה (וליעדים אחרים).

התפקיד שלנו הוא להשתדל ולא לוותר. להתקדם צעד צעד, בתושייה ובאמונה. המאמץ עצמו מגדל את האדם וכל פסיעה מקדמת אותו למטרתו ומסייעת לו להגיע ליעד שהבטיחה התורה: "ואתה תמשול בו".