פרשת נשא, גזל הגר

 

בפרשתנו מובאת תוספת לענייני אשם גזלות שהוזכרו בפרק ה שבספר ויקרא:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכׇּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לה' לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו (במ' ה, ו-ח).

מהו אשם גזלות? אדם שגזל מחברו, וכאשר נתבע על ידי חברו להשיב את הגזלה, נשבע בבית הדין שלא גזל. לכשירצה לשוב בתשובה, יידרש להביא קרבן אשם, להתוודות, ולהשיב את הגזלה לחברו בתוספת חמישית מערכה.

פסוק ח, מעורר קושי: מה קורה אם האיש שנגזל כבר נפטר ואין לו יורשים? כיצד יוכל החוטא לכפר על עוונו?

רש"י מבאר את דברי הספרי: "וכי יש לך איש בישראל שאין לו יורשין, או אח או בן אח, או שאר בשר הקרוב קרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעקב? אלא זה הגר שמת ואין לו יורשין".

שתי תהיות על הפסוקים עולות מדברי הספרי: הראשונה, ההתיחסות העקיפה לגר. מדוע מושא הדין אינו מוזכר בשם, אלא רק בתיאור "ואם אין לאיש גואל"? "אילמות" הכתוב יוצרת מצב, שבו הגר, שהוא מושא הדיון, ממש שקוף.

תהייה שניה, עולה מהבחירה במינוח עצמו: "אין לאיש גואל". מדוע לא השתמשה התורה במונח המתבקש, יורש?

ייתכן שהדברים קשורים למהותו של "גואל". במגילת רות אותה קראנו השבוע נחשפנו למשמעות קיומו של גואל. נעמי ורות שבות בחוסר כל לבית לחם. הקשר לבועז אשר "קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא" (רות ב, כ) הוא הקשר שבזכותו מתאפשרת כניסתן של נעמי ורות חזרה לקהילה, שיקומן הכלכלי, ואף גאולתן האישית כתוצאה מנישואי רות לבועז. עיון בפסוקי התורה הדנים באספקטים שונים של תפקידי הגואל מלמד שהגואל הוא זה שתפקידו לשמור שבן המשפחה שנחלש מבחינה כלכלית לא יגיע לשפל שממנו לא יוכל לקום. אם אדם הֵעֵני ברמה שהוכרח למכור את אדמתו, או גרוע מכך, את עצמו לעבדות, הגואל, הוא זה שאחראי לפדות את האדם או אדמתו, כדי לאפשר לאדם להתאושש. אם אדם נרצח, הגואל הוא זה שירדוף את הרוצח ויגאל את דמו. הגואל משמש חומת הגנה בזמנים של חולשה.

ברמה העקרונית מבהיר לנו המדרש, לכל אחד יש גואל.

כלומר, לכל אחד, חוץ מהגר. דווקא הוא, זה שוויתר על הכל כדי להצטרף לעם ישראל, מתגלה כחסר עורף כלכלי וחברתי. אין לו חומה. אין לו גואל. דווקא הוא, הופך להיות החלק הפגיע בחברה, שכל כך קל לנצל, בלי לשלם על כך מחיר.

באים הפסוקים בפרשתנו כדי לתת לגר גב. כדי לחזור בתשובה על גזל הגר על החוטא  להתוודות להתעמת עם כך שניסיונו להרוויח ממי שחלש בחברה היא פסולה, להקריב קרבן אשם שכן שבועת השקר שנשבע מעבר להיותה מעילה בה', היא חילול שם ה' בעיני הגר שבא לחסות בצל כנפי השכינה (ספורנו), ולהשיב את ערך הגזלה בתוספת חומש לכהן וכדברי ספורנו: כי כשאין הבעלים קיימים ראוי להשיב הגזל לבעלי בעליו, והוא האל יתברך [...] מת העבד, יחזיר לרבו (בבא בתרא נ"א:). משמעות אמירה זו, עולה מדברי רלב"ג: "שיהיה האדם נזהר מלהחזיק בממון חבירו שלא כדין, ולא יסמוך על חולשת שכנגדו שאין לו גואלים, כי התורה שׂמה גואליו היותר נכבדים שבישראל להשיב האשם אליהם, כדי שלא יהנו לו מעשיו המגונים".

כאשר אדם שוקל לנצל את חולשתו של הגר, עליו לקחת בחשבון, שבבוא יום הדין, יהיה עליו להתעמת לא רק עם עצמו, אלא גם לעמוד מול הכהן, ולהכיר בכך, שזה שחשב עליו כשולי החברה, הוא בעצם הקרוב ביותר לקב"ה.