פרשת בחוקותי

פרשת בחוקותי/הרב יהושע גרינשטיין

השבת, אנו זוכים בקריאת התורה לקיים 2 תקנות דרבנן: גם את התקנה הרגילה של קריאת התורה בשבתות [בבא קמא פ"ב., שהתחילה בימי משה רבינו, ה"דרבנן" הראשון בהיסטוריה], וגם את תקנת עזרא הסופר לקרוא את פרשת "התוכחה" לפני חג השבועות (מגילה ל"א:).

אכן, גם למי שקצת מעופף בזמן קריאת התורה, זה לא בעיה לדעת שהגענו ל"קללות" ע"י הנמכת קולו של בעל הקורא. אך פתאום, באמצע הקללות, נדמה שיש פסוק "מושתל" מעולם "הברכות":

(מא) אַף־אֲנִ֗י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹיְבֵיהֶ֑ם אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת־עֲוֹנָֽם:

(מב) וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר:

(מג) וְהָאָרֶץ֩ תֵּעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ בָּהְשַׁמָּה֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ אֶת־עֲוֹנָ֑ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֖י גָּעֲלָ֥ה נַפְשָֽׁם:

מדוע פסוק מ"ב מושתלת לה באמצע הקללות? אם הקב"ה יעניש אותנו, כמובא בפסוק מ"א לפניו ופסוק מ"ג אחריו, מדוע פסוק זה הוא באמצעו?

מסביר השל"ה הקדוש, שפסוק זה אינו "ברכה" אלא חלק מהקללות:

"אני אזכור לך אלו הדברים לכף חובה, שאתה מזרע האבות הקדושים: אברהם יצחק ויעקב, וגם הארץ אזכור, כי נתתי לך ארץ שאוירה מחכים ועם כל זאת, לא הלכת בדרך הישר".

הווי אומר, הקללות מגיעות למי שלא הולך בדרך הישר, אך הקב"ה יחמיר את העונש דווקא עם מי שהוא בן לאבות האומה, ואף יחמיר יותר את הדין למי שגר בארצנו הקדושה.

אנו רגילים לחשוב ש"ייחוס" הינו נכס שאפשר לנפנף בו בשעת הצורך...לטובתנו. בא השל"ה ואומר שפרשת בחוקותי מלמדת שהיא גם יכולה להיות...לרעתנו: כאשר זכינו להיוולד למשפחה כה מיוחסת, ובארץ כה מיוחס, ק"ו שמצופה מאיתנו התנהגות ואורח-חיים פי-כמה יותר טובה.

אנו שבעה חודשים לאחר אחד האסונות הגדולים שקרו לעם ישראל. קדושים רבים נרצחו בידי בני עוולה, יחד עם גיבורים רבים שהצילו את אחיהם מיד צר. דווקא מאיתנו, שזוכים לראות מהי "גבורה", שזכינו להכיר אישית חלק בלתי נפרד מהקדושים שנפלו על קידוש ה', מצופה לעשות הכל כדי שאכן נזכה לברכת "וישבתם לבטח בארצכם".