פרשת בהר

פרשת בהר/יהושע גרינשטיין

אין כמו פירוש רש"י הראשון בפרשתנו הידוע לכל, אולי רק מקום שני לרש"י הראשון בתורה (רש"י ויקרא כה פסוק א):

מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרוא כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים.

בעוד רש"י מפרש שאין דבר-מה מיוחד במצוות שמיטה [קרי- כמו שהיא נאמרה בסיני, כן הוא הדין לכל מצוות התורה], השאלה בבסיסה עומדת בעינה: מדוע התורה בחרה דווקא במצוות שמיטה כדי ללמד יסוד חשוב זה? מדוע לא במצוות אונאה, אהבת רעך כמוך או שאר תרי"ג? מה ראה הקב"ה לשנות דווקא כלל זה דרך מצוות השמיטה?

נראה לי, שיש בשמיטה שילוב שאין במצוות אחרות, שילוב שהתורה מעוניינת שנשנה: ישנם מצוות בספר ויקרא המוגבלות למקום קדוש [כגון שלל מצוות הקורבנות, מצוות טומאה וטהרה וכדו'], וישנם מצוות המוגבלות ליום קדוש [שבת ומועדים]. בצדם, ישנם מצוות שלא מוגבלות והם חלים תמיד כמצוות בין אדם לחבירו על שלל איסוריו ומצוותיו.

דווקא מצוות השמיטה היא ייחודית: היא חלה אמנם בזמן מסוים [שנה השביעית] אך דווקא במקום "חולין"=בשדה ולא במקדש, היא חלה במקום העבודה ולא בבית!

אולי התורה רצתה ללמד אותנו שהגיע הזמן להפסיק להבדיל בין הדבקים: הציווי שהצטווינו ערב מתן תורה, להפוך ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש" לא יכול להיות...מוגבל: הוא חייב לחול בכל מקום וזמן.

ע"כ, מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל אזי הסביר את הסיומת של ספר ויקרא לעומת הסיומת של ספר במדבר: שניהם מסיימים בערך בפסוק מקביל אך הפסוק האחרון של ספרנו נגמר "בהר סיני" ואילו הפסוק האחרון של ספר במדבר נגמר "בערבות מואב על ירדן יריחו". הסביר הרב ליכטנשטיין שיהודי יכול להיות קדוש הן במקום מתן תורה והן ברחוב סואן, הן עטוף בטלית ותפילין בבית הכנסת והן עטוף אך ורק בטלית קטן בשוק.

אכן, זו עניין "שמיטה" אצל...הר סיני