"באהבה"- שבת חול המועד

"באהבה"- שבת חול המועד

"עצה טובה קא משמע לן"(בבא בתרא כ"ט עמוד א') להתפלל בימים האחרונים עם סידור ולא בעל פה- לזכור לומר "מוריד הטל" יחד עם "ותן ברכה" ו"ויעלה ויבוא" הוא לא פשוט בין טיולי חולו של מועד, והסיבוך עוד יותר מסתבך לו בשבת חול המועד: בעוד "ותן ברכה" יורד מסדר היום ל24 שעות, הרי במוסף ישנו חובה גם לא לשכוח את כל מה שכתוב ב"סוגריים" לכבוד שבת.

רוב ההוספות הם די הגיונות: מעבר לכך שאנו זוכים ל"מועדים לשמחה", הרי חובה גם להזכיר שהקב"ה נתן לנו "שבתות למנוחה", נזכיר "את יום השבת הזה" בצד "ואת יום החג המצות הזה", ונסיים בתפילה שהקב"ה "ינחילנו...[גם] שבת ומועדי קדשך....מקדש השבת וישראל והזמנים".

אך ישנו הוספה אחת מוזרה: מדוע בשבת אנו מוספים את המילה "באהבה" הן בהתחלה [במקום "מקרא קודש" אנו נאמר "באהבה מקרא קודש"] והן בסוף [במקום "בשמחה ובששון" אנו נצהיר "באהבה וברצון בשמחה ובששון"]? מדוע יש תוספת אהבה בשבת מעבר למנת-האהבה היומית שאנו אומרים מדי יום במועד [כאשר אנו אומרים "ותתן לנו ה' אלו-הינו באהבה מועדים לשמחה..."]?

מבאר ר' מרדכי יפה, בעל "הלבוש" [או"ח קפ"ח/ו] כך:

אומרים בשבת "באהבה" ולא ביום טוב, דשבת במרה נצטוו וקבלוהו באהבה, ושאר המצות שקבלו בסיני לא קבלו באהבה, שהרי לא קבלו התורה בסיני עד שכפה עליהם ההר כגיגית, ויום טוב בכללם, לכך אין אומרים ביום טוב באהבה.

לדעת הלבוש, תרי"ג מצוות, ובכללם הימים טובים, יש בהם גם מימד מסוים של "כפייה" שהרי קיבלנו אותם במעמד הר סיני, ובאותו מעמד (שבת פ"ח עמוד א') "כפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם". מה שאין כן לגבי שבת, שניתן לפני מעמד הר סיני, ביום השלישי אחרי שביעי של פסח/קריעת ים סוף ב"מרה" (רש"י, שמות טו/כה) ועם ישראל קיבלו ללא כל כפייה/באהבה גמורה.

מבחינה זו, בשבת הקרובה, אנו עומדים בפני 2 יסודות שהן חלק בלתי נפרד מעבודת ה' של יהודי: לא כל דבר שאנו עושים הוא מרצון גמור [קרי- לא חושב שיש מן דהו שניקה לפסח מתוך "אהבה"], מה גם לא הכל נגרם מכפייה [קרי- מה לא נהנה מליל הסדר שעבר עלינו לטובה]. אי אפשר לתלות את הכל ב"אני רוצה", כי לעיתים לא נרצה, כמו שאי אפשר לתלות את הכל ב"אני חייב" כי חיים מכפייה בלבד לא יחזיקו מעמד.

בא המיזוג של שבת ויום טוב ומלמד על האפשרות...לשלב ביניהם בשילוב מנצח ובריא. ואם אכן מצליחים, מובן מדוע אנו זוכים לא רק ל"אהבה ורצון" אלא גם לשמחה וששון ביום שהוא "שבת" וגם "מועדי קדשך".