מצורע-שבת הגדול

מצורע-שבת הגדול/יהושע גרינשטיין

מדי שנה בשנה, נדמה שההכנות הקדחתניות לפסח, אם בניקיונות ואם בבישולים, נקטעים בבואו של שבת הגדול. ללא קשר לאן "הגענו" במעבר שבין חמץ לבית נטול חמץ, נדמה ש25 השעות של שבת הגדול קוטעים את ההתקדמות.

או שמא שבת הגדול דווקא...משתלב בהכנות?

נדמה שהפסוק שאנו חוזרים עליה פעמיים בהפטרה (מלאכי ג/כ"ג) יכולה להאיר על השאלה:

הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְקֹוָ֔ק הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא:

אכן, מלאכי מנבא שאליהו הנביא יגיע יום לפני בוא המשיח בכדי לבשר על בואו הקרוב. מסביר הרד"ק שהדבר הוא...לטובותינו:

... ישלחנו לישראל לפני יום המשפט, והוא "יום השם הגדול והנורא", והוא יזהיר האבות והבנים יחדיו לשוב בכל לב אל השם, והשבים ינצלו מיום המשפט.

במילים אחרות, אליהו הנביא "יזהיר" שעם בוא המשיח יבוא גם משפט על עם ישראל ואזי ישנו הזדמנות פז לשוב בתשובה לפני בואו ולצאת זכאי.

נדמה שבחרו חז"ל בהפטרה זו כדי להעביר את אותה מסר עבור ליל הסדר הקרב ובא לאחר שבת הגדול: ללא הכנה, לא נוכל לעבור את ליל הסדר כדין!  מעבר לנקיונות והבישולים, ההגדה בפרט, וליל הסדר בכלל יישאר כ"ספר החתום" אם לא נכין אותם מבחינת תוכן, החל מדברי תורה וכלה בחידונים ומשחקים. הנקיונות והבישולים בדרך כלל מונעים זאת, שבת קודש מעניקה הזדמנות פז לעשות זאת.

אולי זאת הסיבה למנהג הבא, שמצטט הרמ"א בשולחן ערוך (ת"ל/א) לגבי שבת הגדול:

והמנהג לומר במנחה ההגדה, מתחלת "עבדים היינו" עד "לכפר על כל עונותינו"

דווקא "בשבת לפני", השתרש מנהג בדווקא לקחת את ההגדה ליד [אכן ימים מספר לפני ליל הסדר] כדי להכין לקראתו.

כפי שאליהו הנביא מכין את הדרך לבוא המשיח, בוא ונכין בשבת הקרובה את הדרך לליל הסדר בהכנות של מה נאמר ואיך נאמר, את "עבדים היינו" עד "לכפר בו על כל עונותינו".