פרשת תזריע/הרב יהושע גרינשטיין

פרשת תזריע/הרב יהושע גרינשטיין

עולם נגעי הצרעת רחוקה מעולמנו בשנת 2024: לא ראינו נגעים מזה כמה מאות, ועל אף כל הפירוט בפרשתנו, קשה לדמיין איך זה נראה.

יחד עם זאת, ישנו צורת-נגע אחת שדי קל לדמיינו:

 וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֨ה כִסְּתָ֤ה הַצָּרַ֙עַת֙ אֶת־כָּל־בְּשָׂר֔וֹ וְטִהַ֖ר אֶת־הַנָּ֑גַע כֻּלּ֛וֹ הָפַ֥ךְ לָבָ֖ן טָה֥וֹר הֽוּא (ויקרא יג/יג)

פשוט וקל, אם כל היד היא צרעת אחת גדולה [בניגוד לנגעים פה ושם], האדם טהור!

נדמה שאפשר ללמוד גם למאה 21 מסר חיוני: העולם מלא בטומאה וטהרה, בהישגים ובכישלונות, בעליות ומורדות...כיד של אדם אשר יש בה גם בשר בריא וגם צרעת. אבל, אם הכל מלא בצרעת/אם הכל נראה לא טוב/אם הכל טמאה...כנראה שהכל טהור.

העולם אינו מושלם, ואזי בעולם שכזה יהיו עליות ומורדות. אך גם בעולם שכזה, אל לנו להאמין למי שרואה את הכל...כשחור/כלא טוב. כפי שנקרא בפסח הקרוב, "שחורה אני ונאווה"/אני גם שחור וגם לבן!

אולי זו הסיבה שמדי יום ביומו, אנו מסיימים את התפילה בהלכה שאסור להוסיף "שאור ודבש" לקורבנות- אדם אמור להיות קצת מתוק כדבש וקצת חמוץ כשאור. לא יכול להיות שהכל ורוד כמו שלא יכול להיות שהכל שחור.

ככל שמתקרבים לעבר חג הגאולה, בעולם ובמדינה שרחוק מאד מלהיות מוגאלת לגמרי, בוא ונזכור את לשלב בין "הדבש" לבין "העוקץ", בין "מר" לבין "המתוק".