פרשת בשלח

על פחדים ושינוי תודעה

בשבת הקרובה נקרא בע"ה על המרדף של פרעה אחרי בני ישראל:  "וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ: וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ: ... וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם ...: וּפַרְעֹה הִקְרִיב, וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" (שמות י"ד, ו' - י').

"וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ, הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם: ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שם, פס' י"ג - י"ד).

השאלה הגדולה אותה שואל האבן עזרא על אתר- (ובדומה לו החזקוני)  "יש לתמוה, איך יירא מחנה גדולה של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם ? ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?"

אנו יודעים כי "וחמושים עלו בני ישראל", אז יש כאן רבים- שש מאות אלף גברים- מול שש מאות רכב מצריים, חמושים, מדוע לא ילחמו על נפשם? מדוע הם עומדים וזועקים, ויראים, מבלי להלחם?

עונה האבן עזרא: "כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו. והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט ולולי תפלת משה היה חולש את ישראל".

כלומר: אין כאן עניין רציונלי. מבחינת יחסי הכוחות בוודאי בני ישראל היו מסוגלים לעמוד ולהלחם על נפשם. אולם הם לא היו מסוגלים לכך מבחינה נפשית, פנימית. בדומה לסיפורים מתקופת השואה, על צוות של כמה גרמנים ספורים שאוספים מאות יהודים בכפרים ונקודות כינוס לשילוח; איש לא היה מסוגל (על פי רוב, ידועים יוצאים מן הכלל) להתנגד, להלחם, למרוד.

כך גם בענין החלטת ה' לא להוביל את בני ישראל דרך ארץ פלישתים, נותן הרמב"ם הסבר דומה: "שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחומר ובלבנים והדומה להם, ואחר כן ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם 'ילידי הענק' פתאום" (מורה נבוכים ג', ל"ב).

המעבר פתאומי. השינוי הנפשי יקח זמן, לא קל לעבור ממצב של עבדים למצב של לוחמים.

הפחד אותו הצליחו להטמיע המצרים בבני ישראל משתק אותם ומונע מהם להגיב. כותב הראי"ה על פחד כזה:

"מקור כל חולשה וכל רפיון חמרי מוסרי ושכלי, הוא רק הפחד העובר את גבולו; הוא יאיים על האדם, שלא יעשה כל דבר לישועתו, שלא ינקף אצבע להצלתו, שמא ינזק, שמא יביא עליו רעה לא יוכל כפרה, עד שהוא עושהו לחלש ומלא רפיון, עד שמעצלות ואפס מעשה הוא נופל בכל רע" (עקבי הצאן, מאמר הפחד)

ברוך השם, עם ישראל עבר את השינוי. כבר במלחמת עמלק, בסופה של הפרשה, מצליח העם להלחם- ולנצח. השינוי התודעתי הביא לשינוי בתכנית הפעולה, וגילה את הכוחות האמיתיים הנמצאים בעם ישראל, והוביל לניצחון.

כיום נראה שהמצב הפוך. הלוחמים בשדה הקרב מגלים גבורה עילאית, ואילו חלק מהעם מצוי בחרדה גדולה. נקווה כי הרוח הגדולה והאמונה בצדקת הדרך יובילו לשינוי התודעתי הנחוץ, ולהכרעה ונצחון בע"ה.