דבר תורה פרשת בא – נסים נסתרים

דבר תורה פרשת בא – נסים נסתרים

בכל פעם שמתחילים לקרוא את ספר שמות, ישנה ציפיה להגיע כבר לעשר המכות, ולשיא של יציאת מצרים- קריעת ים סוף.

אנחנו מאושרים מכך שהמצרים הרשעים, שהתעללו באבותינו, חוטפים. יש כאן משהו מאוד יפה: הצדק לא רק נעשה, אלא גם נראה. נעשה רושם כביר בכל העולם: "אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד"… ואנחנו מאושרים. הקב"ה הראה להם, נתקיימה נבואתו לאותו צדיק- "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", ויש סוף טוב.

זוהי נקמה במובן היפה של המילה. "לי נקם ושילם", "נקום נקמת ה' ", יש אלמנט חזק של צדק, של סדר בעולם, של השאיפה הבסיסית של כולנו לראות את צדקת הצדיק ואת חרפת הרשע.

וישנו היבט נוסף: כל ה"אפקטים" שקורים במהלך יציאת מצרים מאוד מרשימים. אין, ולא יהיה, במאי שמסוגל לשדד כך את כל מערכות העולם; לשלוט באיתני הטבע בצורה מוחלטת, עד כדי כך שחלק מרבותינו מסבירים את יציאת מצרים כהמשך ישיר לבריאת העולם במובן זה שכל העולם החומרי מגיב לרצון ה'.

אולם הרב סולובייצ'יק מביא את המדרש הבא:  (שמות רבה פרשה טו )

"אמר רבי שמעון גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום עבודת כוכבים ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן, משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות אומר מה אעשה, לטמא את עצמי אי אפשר, ולהניח תרומתי א"א, מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי, כך אבותינו היו תרומתו של הקב"ה שנאמר (ירמיה ב) קדש ישראל לה' וגו' היו בין הקברות שנאמר (שמות יב) כי אין בית אשר אין שם מת ואומר (במדבר לג) ומצרים מקברים אמר הקב"ה היאך אני גואלן להניחן א"א מוטב לירד ולהצילן שנאמר (שמות ג) וארד להצילו מיד מצרים"

מסביר הרב את המדרש ואומר: יש כאן, כביכול, ירידה לקב"ה. להפוך את כל מערכות הטבע? להתגלות במקום כמו מצרים? אם צריך, אז בסדר; אבל זה מורה על חולשתינו, לאו דווקא על יתרוננו.אם אין ברירה- אז עושים. אבל לכתחילה העולם צריך להתנהג בצורה שונה. בצורה טבעית.

התלמוד מביא מעשה באדם אחר שאשתו נפטרה בשעת לידתה, ונעשה לו נס שצמחו לו דדים להניק את התינוק. רב יוסף אמר- כמה גדול אדם זה, שהרי נעשה לו נס; אולם אביי טען- אדרבא, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית. 

חז"ל אומרים שכל הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף- ואפשר שזה הטעם. כי לומר הלל על נס גלוי זה מאוד קל. אנחנו מאוד מתרשמים. אולם האם פסוקי דזימרא פחות חשובים? ודאי שלא. ולפי דברינו אפילו יותר.

ב"ברכי נפשי" אנחנו מתוודעים לבריאה בשלמותה- וזה מה שאמור להרשים אותנו, שהרי מי שאמר לשמן שידלוק הוא יגיד לחומץ שידלוק. מי שברא את העולם יכול בכל רגע לשנות את החוקים וללהטט בהם כרצונו. לנו הקטנים זה נראה קונץ גדול, אבל כלפי שמיא אין הבדל.

הנקודה הזו לענ"ד מאוד חשובה, כי היא נוגעת לכל הדרך שאנחנו מסתכלים על השגחת ה' ביום יום. אנחנו צריכים להפסיק ולחפש את ה"מופתים". אנו צריכים יותר לחפש- ולמצוא! את הקב"ה בטבע, ובמה שקורה לנו, ובחיי היום יום, כי הוא שם. או יותר נכון- כאן. לא צריך לחכות  לנס, או סימן מיוחד, כי הכל ניסים.

והרי זהו בעצם ההבדל בין גלות לגאולה: גאולה היא ראית יד ה' שבכל דבר, והגלות היא הסתר יד ה'. ממילא כשמגלים את יד ה' בהסתר אז יש גאולה.

ואם כנים דברינו, אז מהי המטרה של כל ה"הפקה" הזו של יציאת מצרים?  מדוע שלא יהיה הכל נסתר, כמו למשל בפורים? אכן, כל ה"סיבוב" הזה מטרתו להגיע להתבוננות הטבעית. וכפי שאומר הרמב"ן: (י"ג, טז) "ומן הנסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כולה; שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד."

ולואי שגם כעת, בזמן שחיילינו נלחמים באויב, הקב"ה יסייע בידם- בנסתר ובנגלה- לנצח, וחרפת עמו יסיר.