על מוסר מול מצרים

על מוסר מול מצרים

כבר במעמד הסנה, בהתגלות הראשונה של הקב"ה למשה, יש משהו שלא מסתדר. הקב"ה "מתדרך" את משה לקראת המפגש עם פרעה, ואומר לו (שמות ג' יח:)"ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו: ה' א-להי העבריים נקרה עלינו, ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' א-להינו."

ובאמת, כשמשה פוגש יותר מאוחר את פרעה, זה מה שהוא אומר לו: "נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' א-להינו." עכשיו, אנחנו יודעים היטב שהכוונה היא להוציא את בני ישראל ממצרים. לתמיד. לצמיתות. לא לסיבוב של שלושה ימים. אז מה מועיל השקר הזה? וכל כך הרבה המפרשים מתחבטים בדבר. למשל האברבנאל: כי איך ציווה יתברך למשה רבנו עליו השלום שיאמר בשמו דבר כזב ושקר? ויותר טוב היה שיאמר בביאור: 'שלח את העם מתחת סבלות מצרים'.

וזה לא השקר היחידי שנמצא בסיפור הזה, כי לאחר מכן מצווים בני ישראל : (שמות יא' ב')דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב.

וכך הם אכן עושים: (שמות יב' לה-לו) ובני ישראל עשו כדבר משה, וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת. וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים.

וגם כאן שואלים המפרשים שאלות: זה הרי לא מוסרי. לא מוסרי לבוא לאדם, ו"לשאול" ממנו כלי כסף, וכלי זהב, כשאתה יודע שאתה יוצא משם ולא תראה אותו יותר. זה שקר, גניבה, מה שתרצו. למה אי אפשר יציאת מצריים "גלאט". למה יש שקרים, וסיבוכים, וחוסר מוסריות?

כמעט כל אחד מהמפרשים מתמודדים עם השאלה,זה בכה וזה בכה, (ע',למשל, א"ע ואברבנאל)  כולל הסיפור המפורסם בגמרא במסכת סנהדרין על המצריים שבאו לאלכסנדר מוקדון עם תביעה לבני ישראל שיחזירו להם את הרכוש שנשדד- עם ריבית, וההצדקה שמצאו לזה- תשלמו לנו (היהודים) קודם על השיעבוד ועבודת הפרך.

וכל הכיוונים הללו בעצם מניחים שיש שאלה, יש בעיה, וצריך לתרץ אותה, צריך להצדיק אותה. כי זה לא מוסרי לשקר, לא מוסרי לקחת רכוש לא שלך.

אבקש להביא כיוון אחר, המופיע במקראות גדולות "רב פנינים" ג' י"ח, ומצוטט בשם "ילקוט הפירושים":

"וכתב הרב בעל ד"ר  שראה בספר אחד שלא קשה כלל: כי במלחמה מותר לעשות כל הערמות ותחבולות נגד האויב, אף לרמותו בדברים כזבים, כמו שמצינו ביהושע בהילחמו עם העי, ציווהו הקב"ה (יהושע ח', ג) "שים לך ארב לעיר מאחריה" - להטעות האויב. ואין בזה שום נדנוד איסור כלל, כי זה בכלל "כל הבא להרגך השכם להרגו". ומותר לעשות כל הצטדקות להרגו. וכן היה כאן תועלת גדול להטעות את פרעה, שיסבור שרוצים ללכת רק שלושת ימים, כדי שעל ידי כך ירדוף אחר כך אחריהם על הים ויטבעו בים, כאשר טיבעו את בני ישראל בים. ולכן היה היתר גמור להטעותו… ובזה מיושב גם כן מה שאמר כאן [- במעמד הסנה] "ושאלה אשה משכנתה…" למה נכתב זה כאן, שזה היה סוף המכות? והכוונה בזה להסביר את ישראל שלכן ידברו כזב, שלא יבקשו רק לילך שלושה ימים, מפני שעל ידי כך יוכלו לשאול מהם כלי כסף וכלי זהב, מחמת שיאמרו שאינם רוצים לילך רק דרך שלושה ימים. והשאילה הייתה גם כן הצורך והתועלת לטביעתם בים, מחמת שיחוסו על הכסף והזהב שלקחו מהם ישראל, על כן ירדפו אחריהם עד תוך הים ויטבעו. וכל זה היה מותר לישראל לעשות לאלה הרשעים אשר מיררו את חייהם בעבודה קשה על חינם, והטביעו את בניהם ביאור."

ובמילים אחרות- לא תמיד יש שאלה. לפעמים הבעיה שלנו שאנחנו מוסריים מידי. לפעמים הבעיה שלנו שאנחנו מעדיפים להיות בצד של הנרצחים, כי כך נוח לעולם לראות אותנו.

אבל אנחנו צריכים להבין שלא תמיד האנשים בצד השני מתנהגים כאנשים. ואז, עם כל הצער והכאב, צריך לפעול בנחישות. מי שמטביע את ילדיך ביאור, אינך צריך לחוס על ממונו ולעשות חשבונות האם "שאילה" היא מוסרית או לא. ו-כן, מותר להטעות אותו ולומר לו שאתה יוצא לזמן קצר, כי זה משרת את המטרות שלך במלחמה. כי אתה במלחמה, גם אם תעדיף לקרוא לזה בשמות אחרים.

כל עוד אנחנו לא נהיה משוכנעים במאת האחוזים בצדקת דרכנו ובנכונות מעשינו, לא נוכל לשכנע את העולם מי המוסרי ומי הפושע.

יהיו דברים אלו לעילוי נשמתו של בן אפרת שנהרג השבוע בעזה, אלקנה נוילנדר הי"ד, שידע היטב על מה ולמה הוא נלחם. את ערכי המסירות והנתינה ללא גבול קיבל אצל הוריו, חברינו הרב אברי ונאוה הי"ו. יהי זכרו ברוך.