מדוע משה "מסרב פקודה"?

מדוע משה "מסרב פקודה"?

3 פעמים, אולי אפילו 4, תלוי איך סופרים, משה מסרב לקב"ה לקבל את השליחות הכפולה- ללכת אל פרעה, ולהוציא את ישראל ממצרים.

כל מיני נימוקים יש לו. הוא לא מתאים למשימה. העם לא יאמין לו, פרעה לא ישמע בקולו. הוא "לא איש דברים", מה שזה לא יהיה- או, כפי שהסבירו בגן, מגמגם, או מוגבל בדיבור; או, כפי שמסביר המהר"ל, לא מסוגל להכניס את מחשבותיו הגבוהות לאותיות ומילים;

בפעם האחרונה, הוא פשוט אומר- (שמות ד' (יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲ-דֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. ורש"י מיד אומר- ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן. וזה מתאים לפשט, כי מיד אחר כך ה' אומר לו:

(יד) וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ.(טו) וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.(טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵא-לֹהִים.

למה משה רוצה לשלוח את אהרן? מדוע הוא לא מוכן לקבל את המשימה, ולמרות שהקב"ה מצווה אותו מספר פעמים- הוא רוצה שאח שלו יעשה את השליחות?

אבקש להביא את הסברו של הנצי"ב מוולוזי'ן. הרב היה ראש ישיבת וולוז'ין המפורסמת, נפטר 1893, תרנ"ג; וו'לוזין היא עיר בין מינסק לוילנא. זו היתה הישיבה החשובה ביותר בזמנו, ותחת ראשותו – משך קרוב ל 40 שנה- היו בה קרוב ל 500 תלמידים. זה היה מספר שיא באותה התקופה. הוא היה, בין שאר עיסוקיו, תומך גדול בחובבי ציון, וחלם גם הוא לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה. בינתיים תמך בחלוצים ובעולים, וניסה- ככל יכולתו- להשפיע על אופי ההתישבות והישוב.

כידוע, אחת הסיבות שמנעו מרבים מהרבנים לתמוך בתנועה הציונית היתה אופי המתיישבים. הם לא היו, פעמים רבות, שומרי מצוות, בלשון המעטה; ואפילו הפוך. והנצי"ב כותב על זה:

"וכמו שהיה בימי עזרא הסופר, שקיבץ איזה אלפים בבבל מכל סוגי בני אדם, גדולי תורה ויראי ה', וגם מאותם האנשים, נושאי נשים נכריות, אשר היו מורגלים בחלול שבת, ולא ידעו את התורה כלל, כל אלה נתקבצו והכינו ישוב הארץ בערים, עד שאח"כ נתמלאה הארץ מבניה".

זאת אומרת מבחינתו, הוא מודע לעניין, אבל אומר- כך זה היה גם בעבר, ולא בגלל זה נמנע מהשותפות.

גם אז כמו היום, היתה סימביוזה בין הרבנים לבין העסקנים. העסקנים הציונים רצו לקבל תמיכה מהרבנים כדי להגדיל את המאמץ ואת גיוס הכספים ואת ההסכמה לרעיון הציוני, אבל לא רצו שהרבנים יתערבו להם בעניינים; והרבנים, במקרה הזה -הנצ"יב, עשה ככל שביכולתו לא להשאר רק "קישוט", והתערב מאוד בכל מה שקורה, בניהול ובמה שקורה במושבות; תעיד על כך התכתבותו הענפה עם פינסקר, ועוד. 

איך כל זה קשור למשה רבנו ואהרן הכהן?

אומר הנצי"ב, כשמשה רבנו אומר שהעם לא יאמין לו, יש לזה סיבה:

כי על זה לקה משה רבינו על שאמר 'והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה' '... והדבר ברור, שלא אמר משה והן לא יאמינו כלל בגאולה... אלא אמר משה, שלא יאמינו כי נראה אליו ה', והיינו, משום שלא היו יודעים את משה לגדול בתורה המסורה להם מן האבות, וגם לא נודע בקדושה וחסידות, שהרי היה בנעוריו גדל בפלטין של פרעה, ועוסק בחכמות חצוניות, ומלובש ומדבר כמצרי, שעל כן חשבוהו בנות יתרו כאיש מצרי; ולפי דעות בני אדם, היה ראוי יותר שיתראה ה' לאהרן קדוש ה'... וזאת היתה טענת משה רבינו, שיאמרו ישראל "לא נראה אליך ה' ". ועל זה הראה הקב"ה אות המטה שנהפך לנחש, והיה ראש המטה לראש הנחש וקצה המטה לזנב הנחש, וצהו ה' לאחוז בזנבו ונתהפך למטה... שנתהפך קצה המטה להיות לראש המטה... ובזה הראה, שאף על פי שאינך כדאי בעיניהם אלא להיות זנב לאריות - מכל מקום בזכות האבות נהפך משה רבינו לראש מנהיגי הדור...

משה אומר, באמת אהרן יותר מתאים. לא רק בגלל שהיה פה תמיד, אלא בגלל שאני לא נראה יהודי, לא לבוש כיהודי, לא מדבר כיהודי, לא התחנכתי בחיידר, עד כדי כך שבנות יתרו אומרות "איש מצרי הצילנו", נראה יותר מצרי מיהודי;

לכן אהרן צריך להיות השליח, כי לי- לא יאמינו.

אבל, אומר לו ה', המטה יכול להיראות נחש, והנחש- מטה. זה לא חשוב איך זה נראה, חשוב מה התפקיד שהקב"ה מיעד לו.וכך, אומר הנצי"ב, יכול להיות שיש אחרים שנראים יותר מתאימים לשליחות הקדושה של בנין הארץ.

גם אהרן נראה יותר מתאים. ובכל זאת, הקב"ה מקבל את ההחלטות, וחשב שדווקא משה יהיה זה שינהיג.

אגב- למה, באמת? על זה אומר האבן עזרא- צריך מישהו שלא יבהל מפרעה, שהוא רגיל בנימוסי המלכות, שהוא לא גדל עם בנ"י באותו בית ספר, שלא יתנשאו עליו האחרים.

אבל המסקנה- הקב"ה לא עובד אצלנו, ולא בוחר את השליחים שלו לפי מה שנראה לנו, אלא לפי מה שנראה לו.

וכדאי שנזכור את זה גם לימינו אלה.