פרשת חיי שרה – תפילת מנחה

בפרשתנו אנו קוראים על שתי תפילות. תפילת עבד אברהם שיצליח בשליחותו, ותפילת יצחק אבינו שממנה, לפי הגמרא במסכת ברכות, למדנו על תפילת מנחה. תפילת עבד אברהם היתה תפילה נקודתית, לצורך השעה - שידוך עבור יצחק. היא מלמדת אותנו על כוח של תפילות מיוחדות בשעת הצורך, כגון עת צרה, חולה שנזקק לרפואה, שידוך מוצלח, או עת מלחמה עם אויבנו. אך תפילת יצחק, תפילה קבועה "לפנות ערב", מביעה את הצורך שלנו להיות מחובר להקב"ה, וגם את התלות בו במשך כל שעות היום.    

אך יש משהו מיוחד בתפילת מנחה לעומת שאר התפילות. הגמרא בברכות דף ו עמוד ב אומרת: "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת מנחה שהרי אליהו הנביא לא נענה אלא בתפילת מנחה". וגם בפרשתנו כתוב על עבד אברהם שהוא מתפלל "לעת ערב, לעת צאת השואבת" ותפילתו מתקבלת. אפילו לפני שהוא סיים אותה "טרם כלה מדבר" כבר רבקה יוצאת. מהו הכוח הזה בתפילת מנחה שאין אנו רואים ביחס לשחרית או ערבית?

הטור, רבי יעקב בן אשר בעל הטורים, מפרש שייחודיותה של תפילה מנחה היא בכך שהיא באמצע היום. שחרית היא בתחילת היום, טרם התחלנו להתעסק בצרכי היום, לכן אין הרבה טרחה להתפלל תפילת שחרית. ערבית, בסוף היום לאחר יום שלם של עבודה, אולי צריך להתגבר על יצר העייפות, אבל שוב אין הרבה טרחה להתפלל אותה. אך מנחה, באמצע יום עבודה (במיוחד בימי החורף), באמצע טרדת האדם בפרנסתו, צריך להפסיק, לפנות מכל עסקיו, ולהקדיש זמן להקב"ה. לכן שכרו גדול יותר משאר התפילות.

אך יש עוד משהו מיוחד בתפילת מנחה. הגמרא לומדת תפילת מנחה מהפסוק "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ואומרת אין שיחה אלא תפילה. תפילת מנחה מהווה קשר אינטימי בינינו להקב"ה כמו שיחה בין שני אנשים מיודדים. נוסף על כך, הרב צדוק מלובלין, בספרו דברי סופרים אות טז, עומד על הגימטריא של המילה "שיח" – 318. זה בדיוק אותו מספר אנשים שאברהם אבינו לקח כדי להילחם בארבעה המלכים בפרשת לך לך. זה גם הגימטריא של "אליעזר", עבד אברהם, והמקור לדברי רש"י שם שאברהם לקח רק את אליעזר. מדוע אברהם יקח מספר מוזר, 318, מספר לא עגול בכלל כדי להילחם? מסביר הרב צדוק שהמילה "ייאוש" בגימטריא היא 317, ואברהם דווקא לוקח אחד יותר כדי להתגבר על הייאוש. וכן המילה "שיח", שערכה 318, כביטוי לתפילה, מחזק בנו את הכוח של תפילות להתגבר על יאוש. והרב צדוק מוסיף שכל בניין האומה שלנו היא לאחר יאוש, גילם המופלג של אברהם ושרה, כאשר אף אחד לא יכול להאמין שיהיה להם ילד בגיל זה, ללמד "שאין להתייאש כלל דלעולם השם יתברך יכול לעזור והיפלא מה' דבר, ואין לחקור בחקירות למה עשה ה' ככה, וכן הישועה לעתיד".

המסר נכון בדיוק היום כמו שהיה נכון אז. אין מקום ליאוש. אנו עושים את המיטב שלנו ובעז"ה הקב"ה יעשה את שלו כדי להשיב את כל החטופים למשפחותיהם, להחזיר את כל חיילנו לבתיהם ולהכרית את אויבינו שלא יוכלו עוד לפגוע בנו.

שבת שלום ומבורך!