פרשת ראה

בס"ד

 

מנהיגות ממסגרת

 

"מישהו מבין לאן הולכים מכאן?"

זו שאלה שלא נשאלת רק בין אדם לעצמו, שהוא מרגיש אבוד, זוהי שאלה שמהדהדת במרחבים ציבוריים, כשחברות שלמות שואלות פנימה את השאלה, לאן הולכים מכאן? או בעצם, מהי המטרה שלנו כחברה? האם המטרות והיעדים שהיו לנו עד כה הם אלו שאנו ממשיכים לאורם? אולי המציאות והנסיבות השתנו באופן כזה שאנחנו מחשבים מסלול מחדש?

נדמה לי שכולנו חווים באופן ציבורי את העצירה הזו לשאול, "רגע, לאן מכאן?" לא מעט, ובתקופה האחרונה ביתר שאת.

הרב יונתן זקס בספרו 'שיג ושיח' מדבר בפרשתינו על תכונה מנהיגותית שיש לה ערך משמעותי עצום והיא, היכולת למסגר את הסיטואציה, לתת שם למקום בו אנו נמצאים, ולהצביע על הכיוון אליו אנו הולכים.

"משה בעצם מגדיר את המציאות לדור הבא ולדורות כולם. הוא עושה זאת כהקדמה למה שהוא עתיד לומר בפרקים הבאים: פירוט שיטתי של מערכת המצוות היהודית, בכל תחומי החיים, לקראת התיישבותה של האומה בארצה."

הרב זקס חושף כאן סוד עמוק שמגדיר מנהיגות.

היכולת לבוא לקבוצת אנשים ולדרוש ממנה הקרבה, למסור את הנפש, ולחיות על פי מערכת כללים כל כך גדולה ומפורטת, תלויה ביכולת של אנשים לראות ולהבין לאן הם הולכים, ולחיות את המטרה אליה הם שואפים, זוהי מטרתו של המנהיג, לצייר את הציור, להאיר את המציאות כפי שהיא מוקרנת דרך עיני החזון של המנהיג הצופה את העתיד.

פרשת ראה היא רגע העצירה וההתבוננות. ראה. תביט. רגע לפני ההסתערות על הארץ ועל המצוות יש צורך לנשום ולפקוח את העיניים בעוצמה אל מול הגאולה שמעבר להרים.

הדברים נכונים לכל אדם פרטי באשר הוא ולחברה כולה, היא נכונה בחשבון הנפש האישי, סביב שולחן השבת המשפחתי, בדיון החברתי ובמפגש הציבורי. אנו נקראים להנהיג את עצמינו, לעצור ולצייר מסגרת לחיינו הפרטיים והלאומיים, לנשום מחדש את המטרות הגדולות, ולממש את עולם המעשים והמצוות לאורם.

 

שבת שלום