ואתחנן
הרב יאיר בינשטוק
עד עצם היום הזה...
פרשת ואתחנן ושבת נחמו –
פרשת ואתחנן מציבה בפנינו שוב את הקושי להתמודד עם העובדה שמשה רבינו לא זוכה להיכנס לארץ אליה הוא הוביל את עם ישראל במהלך שנות נדודיהם במדבר. באופן הכי פשוט וישיר נאמר, יש כאן טרגדיה. המאמרים השונים המדברים על כך שאם משה רבינו היה נכנס לארץ היתה גאולה שלימה, בית המקדש לא היה נחרב ועוד, אינם עוזרים, להיפך רק מקשים את היכולת לשאת את האמת המרה.
אבל אולי, יכול להיות שיש כאן מימד אחר שדרכו ניתן להבין את 'חוסר הכניסה' של משה לארץ, ודרכו לתפוס מעט מרוחו של משה המרחפת בארץ ישראל.
שיר השירים, הספר המגולל את סיפור האהבה שבין הרעיה והדוד, והמשמש כמשל ליחסי הקב"ה וכנסת ישראל, לכאורה מסתיים אף הוא באותו מימד טרגדי.
במהלך כל פסוקי הספר ישנם ניסיונות של קרבה וחיבור בין הרעיה והדוד, עליות ומורדות, שבונות אצל הקורא את המתח והציפיה למימושה של האהבה הגדולה. אנחנו שגדלנו על ז'אנר ה'הפי אנד', בטוחים שלא יכול להיות סוף אחר מאשר מפגש מלא בין האהובים, הליכה יד ביד את עבר השקיעה והבטחה שהם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה... אבל זהו ששיר השירים ממש לא מסתיים כך.
לא רק שהדוד והרעיה אינם זוכים לבנות את ביתם, הסיום "ברח דודיודמה לך לצבי..." בעצם סוגר על האפשרות הזו של המפגש! מה זה הסוף הזה??
אפשר לומר שיש כאן חידוש גדול, חידוש לחיים.
באופן פרדוקסאלי ניתן לומר שהדוד והרעיה מצליחים להגיע למקום בו יש נוכחות לדוד בחייה של הרעיה גם ללא נוכחותו הממשית. משהו בדוד , באהוב נמצא גם אם לא רואים אותו. הוא כאן הוא נוכח גם ללא היכולת לשמוע את דברו.
זהו בעצם המצב של עם ישראל לאורך תקופות רבות בהם נוכחות ה' היתה בהסתרה, ולפעמים בהסתרה שבתוך ההסתרה.. זו אולי חלק מהנחמה אותה אנחנו נושאים עימנו במהלך כל השנים הללו, נחמו נחמו עמי, מכיוון שלאט לאט אנחנו מגלים שה' כל הזמן איתנו למרות שקשה לחוש בנוכחותו, ובעצם הוא היה איתנו כל הזמן.
כך גם משה רבינו. לא נכנס לארץ? אולי במובן מסוים דווקא כן! העם שלו, המשכן שהוא בנה, התורה שהוריד משמים, משפחתו ושבטו, כל אלו נכנסו וכבשו את הארץ נחלו אותה ובנו את המקדש. נבואותיו התגשמו, ועד היום אנחנו ממשיכים את הדרך הגדולה אותה הוא סלל, כן, עד עצם היום הזה...
תפקידנו הוא לגלות את הנוכחות האלוקית בחיינו, את נוכחותו של משה כאן בארץ ישראל, את היש שבאין, שנזכה לנחמה וגאולה שלמה!