פרשת פנחס

בפרשת "פינחס" עולה מנהיגם של ישראל אל הר העברים בכדי לראות את הארץ אליה לא יבוא בשל חלקו במרי בפרשת 'מי מריבה'. 

תגובתו של משה לגזרה האלוהית המונעת ממנו מלהיכנס לארץ המובטחת היא תחינה למינוי מחליף ראוי:

״יפקוד ה' אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין לה רועה".

ראוי היה, לכאורה, כי המנהיג הבא יהיה אחד מבניו של משה או משבעים הזקנים, אשר סייעו לו בהנהגת העם. אולם ה' משיב למשה: "קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו. וסמכת את ידך עליו... ונתת מהודך עליו".

יהושע שהיה משבט אפרים, הינו צאצא של יוסף, עליו אמר פרעה: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו".

בניגוד לדעה הרווחת ש״אנשי רוח" הם חכמים בעלי יכולת אינטלקטואלית מרשימה ומורמים מעם, מפרש רש"י על פי ה'ספרי' שכוונת הביטוי "איש אשר רוח בו" היא למנהיג המחובר לכלל העם ויכול להתמודד עם מנעד רחב של אנשים: 'שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד'.

ב'מדרש רבה' על פרשתנו מובא הסבר למינוי יהושע כממשיכו של משה:

״אמר לו הקב"ה (למשה)…יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הוועד שלך. הוא היה מסדר את הספסלים... בכל כוחו. כדאי הוא שישמש את ישראל" (פרשה כא, יד).

המדרש מדגיש דרישה נוספת מהמנהיג הרצוי: משרת ציבור שמחובר לכלל ומוכן להעניק מעצמו לאחרים גם מבלי לקבל תמורה. יהושע נבחר למחליפו של משה בשל ויתור על כבודו ובשל תודעת שירות גבוהה.

עם תחילתם של ימי 'בין המצרים' ראוי להעלות על נס את אישיותו של יהושע

שלא מדד את האחרים ולא שפט אותם לפי יחסם אליו, אלא בחן את הסובבים אותו לפי צרכיהם, ניסה להתחבר לכל אחד מהם וקיבל כל אדם באשר הוא.

 

שבת שלום, הלל