פרשת בלק

פרשת "בלק" מתארת את מאמצי בלק בן ציפור מלך מואב למנוע מבני ישראל מלהתקרב אל ארצו בדרכם לארץ כנען.

בטרם פתיחת מערכה צבאית כנגד עם ישראל, שוכר בלק את שירותיו של הנביא בלעם בן בעור, במטרה לקלל את עם ישראל. בלעם, המתיימר להיות "שומע אמרי אל ויודע דעת עליון", נענה לקריאתו של בלק ונושא ארבעה נאומי מופת פיוטיים, בהם לא זו בלבד שאין הוא מביע קללה כלפי  ישראל, אלא אף ברכות ותשבחות.

ברכתו הראשונה של בלעם כוללת את המשפט: "הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב" והוא מתפרש על ידי הנצי"ב מוואלז'ין באופן הדתי-תרבותי הבא:

בשעה שעם ישראל נמצא לבדד, שומר על המסורת שקיבל מאבותיו ועל ייחודו ואינו מתערב עם הגויים - אז ישכון במנוחה ובכבוד, אולם כאשר הוא מבקש להתערות בגויים ולחקות את דרכם - אינו נחשב בעיניהם וגם "לא יתחשב" בכלל. המנוחה והכבוד הלאומיים יתכנו לפירוש זה רק מתוך התמקדות ושמירה על יעודנו וייחודנו.

בנאומו השלישי, משבח בלעם את ישראל: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". לימים, אומץ פסוק זה כחלק מפתיחת תפילת השחר על ידי רוב קהילות ישראל.  

בקריאה ראשונית נראה, כי הכוונה בפסוק זה להתפעלות מקדושת מחנה ישראל. אולם ניתן גם לפרשו כקריאה לפשטות וצניעות הנדרשת מן האדם באשר הוא במהלך שגרת חייו.

בהתאם לאמור לעיל נקרא בהפטרת הפרשה פסוקים מתוך נבואת מיכה, שפעל בתקופת בית ראשון, המבקשים להתריע ולהזכיר, כי לא ניתן להעמיד רק את הקורבנות במרכז עבודת ה', וכפי שנאמר בפסוק שחותם את ההפטרה: ״הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך".

נחתום בדברים היפים שנאמרו על ידי חכמינו ב'פרקי אבות' על מידותיו של אבי האומה, אברהם, המנוגדות בתכלית לתכונותיו של בלעם שתום העין: "כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלושה דברים אחרים, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע: תלמידיו של אברהם אבינו - עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה. תלמידיו של בלעם הרשע - עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה".

יהי רצון שנזכה ל׳עין טובה' ומפרגנת, שיודעת לדון לכף זכות, ל'רוח נמוכה' וצנועה, ול'נפש שפלה' שיש בה פשטות, ומתוך כך להאיר ולהשפיע מידות נאצלות לכלל האנושות.

שבת שלום, הלל