פרשת חוקת

פרשת "חוקת" עוברת מתיאור דור יוצאי מצרים בשנתם השנייה במדבר אל דור באי הארץ בשנה הארבעים ליציאת מצרים.

בין היתר, מתארת הפרשה את הנסיבות שבעטיין נגזר על משה ואהרן שלא להיכנס אל הארץ המובטחת:

"יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה, אל הארץ אשר נתתי להם".

 

בהקשר זה ניתנו שני הסברים עיקריים: רש"י סובר שהכאת הסלע בניגוד לציווי המפורש: "ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו" היה חטאו של משה.

הרמב"ם מסביר, שהחטא מתמקד בכעסו של המנהיג המאבד את סבלנותו וגוער בעם: "שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים".

 

אולם, מדבריו של משה בתחילת ספר ׳דברים׳ עולה, כי דווקא חטא המרגלים היה הגורם לאי כניסתו לארץ: "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבוא שם".

 

ניתן לשלב את הפרשיות ולהציע, שתגובת משה בפרשתנו התרחשה על רקע תסכול מרצף אירועים שכלל אף את חטא המרגלים ומחלוקת קורח ועדתו.

 

כך או כך, ייתכן שהתורה מבקשת לרמז, כי הציפייה ממנהיג היא כפולה:

ראשית, לקיחת אחריות ציבורית, ושנית, נקיטת יחס מכבד וסבלני בכל מצב (רוח) ובכל תרחיש אפשרי.

לפי הצעה זו, הדור השני, העצמאי והמגובש, נזקק להנהגה יותר מכילה ותומכת מאשר סיפקה ההתנהלות הראשונית מול דור עבדים חסר כיוון ומשמעת, שיש לחנכו.

 

נוכל לקבל השראה מעשית מהאמור לעיל לתקופה הנוכחית ובייחוד לעת חופשת הקיץ: כהורים וכמחנכים במסגרות השונות נשאף לשמור על האיזון הדק, שקיים בין השימוש ביד קשה ב'מקל חובלים', מחד גיסא, לבין אמירה בחן ובנועם, מאידך גיסא.

ככלל, נעדיף את הדיבור המכבד ואת השיח, שחודר לבבות וכפי שקבע החכם מכל אדם: "דברי חכמים בנחת נשמעים" (׳קהלת׳) ו"לשון רכה תשבר גרם" (׳משלי׳).

 

שבת שלום, הלל