פרשת קרח

פרשת ״קורח״ עוסקת בניסיונם של קורח ועדתו, לערער על מנהיגותו של משה ועל בחירתם של אהרן ובניו לשמש ככוהנים. 

בטענותיהם ייחסו למשה ולאהרן התנשאות ומינוי מקורבים לעבודת המשכן. 

 

נזכיר, כי בפרשות הקודמות, משה לא מתואר כלל, כמי שמבקש את השררה אלא כענוותן וכמי שמייחל: "ומי יתן כל עם ה׳ נביאים", גם דמותו של אהרן לא מתוארת כדומיננטית ופעילה ולרוב מתנהלת בשתיקה. 

 

חז"ל במסכת 'אבות' (פרק ה') מסבירים, כי הביקורת שבפרשתנו לא היתה עניינית ו/או לשם שמיים אלא על רקע של אינטרסים אישיים ואגו:

״כל מחלוקת שהיא לשם שמים - סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים - זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים - זו מחלוקת קורח וכל עדתו". 

 

ככלל, אין פגם במחלוקת שנובעת ממניעים טהורים וענייניים כבירור האמת. 

אולם, מחלוקת המבוססת על שיקולים זרים, כגון: אינטרסים אישיים, כבוד, מעמד וקנאה - פסולה. 

 

התחרות לכשעצמה מותרת ולעיתים אף הכרחית. נשמת אפה של כל חברה מתוקנת, כוללת מעת לעת דיונים וחילוקי דעות, אך ראוי מעל לכל, שהם יתנהלו באופן ענייני ומכבד, סביב נושא ולא סביב אדם, ויעוררו למחשבה ולחקר האמת כדרכם של בית הלל ובית שמאי ש״נהגו בחיבה ורעות זה בזה לקיים מה שנאמר 'והאמת והשלום אהבו'".

 

שבת שלום וחודש טוב, הלל