פרשת בהעלותך

פרשת "בהעלותך" פותחת באופן הדלקת המנורה, תפקיד המוטל על אהרן הכהן. 

מצווה זו סמוכה לפירוט הדקדקני של מתנות הנשיאים שהובאו ביום חנוכת המשכן כמתואר בהרחבה בסוף הפרשה הקודמת, פרשת "נשא". 

על פי המדרש, חלשה דעתו של אהרן בעת שראה את נשיאי השבטים מביאים למשכן את מתנותיהם בעוד שהוא עצמו לא נצטווה על כך. 
כתגובה לכך מעודד ה' את אהרן: "חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות". 

ניתן להבין שמדרש זה מעלה על נס את החשיבות שיש בפעולות שגרתיות ויומיומיות על פני אירועים חד פעמיים, אשר אולי גורמים לריגוש אך רישומם חולף תוך זמן קצר.

ואומנם, רש"י על הפסוק: "ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה", מצטט את דברי המדרש: "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה". 

באמירה זו מבקש רש"י להדגיש, את חשיבות ההיצמדות לנוהל השגרתי ואת העובדה שביצוע המצווה מצידו של אהרון נעשה בהתלהבות ובלהט למרות שכלל סדר פעולות קבוע וידוע מראש.

בהקשר זה מסביר הרמב"ן, שאהרן מעולם לא ויתר על הדלקת המנורה למרות שהיתה יכולה להיעשות על ידי בניו.

לעיתים קרובות, נוטה האדם לבקש שינוי והתחדשות ברוח הזמן והקידמה. אולם למרות נטייה טבעית זו, דווקא השגרה המשעממת נטולת הריגוש והחוויה, מחייבת ומשמעותית לא פחות.

שבת שלום, הלל