פרשת נשא

בס"ד

 

במרכזה של פרשת "נשא", שאותה נקרא מיד לאחר חג השבועות, נמצא הציווי לכוהנים לברך את עם ישראל.

לדעת אחד הפרשנים, נבחרו הכוהנים לברך את העם בהיותם חסרי נחלה ולפיכך גם נטולי אינטרסים אישיים.

הברכה בת חמש-עשרה המילים, מורכבת משלושה פסוקים קצרים, שיש בהם הדרגתיות:

בפסוק הראשון, הבטחה לריבוי נכסים חומריים גשמיים. בפסוק השני, מצויה ברכה רוחנית לשפע, חן והשגחה של ה׳, ובפסוק האחרון, ברכה למימוש עצמי לנשיאת פנים וקירבת ה' מתוך שלום ושלווה.

בפירוש 'העמק דבר', של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, מוסבר שברכת הכהן לא נועדה להעניק ׳מתנת חינם׳, אלא להוסיף ברכה והצלחה בלימוד או בתחום העיסוק הקיים.

חתימת הברכה במילים: "ושמו את שמי על בני ישראל - ואני אברכם", נועדה להזכיר, כי אין הברכה מגיעה מהכוהנים עצמם אלא מאת ה', שהוא מקור הקדושה, האהבה, הטוב והברכה בעולם.

נזכה להתברך בשלום אמת ולאחדות בתוך עמנו.

 

חג שמח ושבת שלום, הלל