פרשת פקודי-

לא קלים היו חייו הציבוריים של משה רבנו. חוץ מההפגנות נגדו שהתקיימו ברחוב קורח פינת רחוב דתן ואבירם, היו גם ציוצים נגדו ברשתות החברתיות. כך מסופר במדרש שמות רבה בפרשתנו (פקודי, פרשה נא סימן ו), על הפסוק שקראנו בשבת שעברה: וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה:

וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, ומה היו אומרים? ר' יוחנן אמר: אשרי יולדתו של זה. כל ימיו הקדוש ברוך הוא מדבר עמו... ר' חמא אמר: היו אומרים חמי קדל דבריה דעמרם (ראו את עורפו של בן עמרם), וחברו אומר לו: אדם ששלט על מלאכת המשכן, אין אתה מבקש שיהא עשיר?

אמנם לדעת ר' יוחנן הציוצים היו חיוביים, אולם לדעת ר' חמא הם היו ביקורתיים וציניים. נראה שלנגד עיני משמיעי הביקורת עמדו דבריו של הלורד האנגלי אקטון:

 Power tends to corrupt; absolute power corrupts absolutely.

לשם כך, אין לנו צורך לילך אל בית הלורדים, ואנו לומדים את הרעיון ממקורותינו. בשבת הבאה (פרשת ויקרא) נקרא בתורה: אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹקָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם, ומפרש ה"כלי יקר":

הנשיא המתנשא לכל ראש, ונוהג נשיאותו ברמה, מתוך רום לבבו וודאי יבוא לידי חטא. לכך נאמר: אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא, כי לשון אֲשֶׁר מורה על דבר שוודאי יהיה, ואין בו ספק.

כיצד מתמודדים עם התופעה? נראה לי ששתי תשובות בדבר:

1. ענווה; וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ענווה זו כוללת גם וויתור על זכויות יתר הנלוות לתפקיד. על הפסוק (בפרשת קורח): לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי, אומר רש"י:

אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור, והיה לי ליטול אותו החמור משלהם (רכב שרד ממשלתי), לא נטלתי אלא משלי.

1. שקיפות; בדומה למדרש רבה שהובא לעיל, נאמר במדרש תנחומא בפרשתנו (סימן ז):

מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו, שנאמר: והיה כצאת משה... והביטו אחרי משה. ומה היו אומרים?... אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על ככרי כסף ועל ככרי זהב שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין מה אתה רוצה שלא יהיה עשיר? כששמע כן אמר: חייכם, משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן להם חשבון. כיון שנגמרה אמר להם: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.

ואכן, בהמשך מופיע פירוט מדויק של ההכנסות מתרומות העם וההוצאות על בנין המשכן.

ועוד נאמר במדרש תנחומא:

כשבא משה לתת חשבון על כל דבר ודבר, חסרו מן המשקל אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים, ושכח ולא היה יודע מה עשה מהם. יצאה בת קול ואמרה (פרק לח פסוק כח): וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים, לקיים מה שנאמר (במדבר פרק יב פסוק ז): לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא.

 

וכל המשווה בין משה למנהיגי זמננו, על אחריותו הוא עושה.