"והגדת לבנך"- על החובה ועל החוויה דברים לפרשת בא

פרשת ״בא אל פרעה״, פותחת בתיאור שלוש המכות האחרונות והקשות מתוך עשר המכות שהונחתו על המצרים (ארבה, חושך ומכת בכורות) והיא חותמת ברגעי השיא של האירוע הדרמטי והמכונן של יציאת בני ישראל ממצרים מעבדות לחירות.

בתווך, בין שני האירועים המשמעותיים, מצוי פרק ארוך ומפורט (יב) בעל מימד דתי והיסטורי, שעוסק במכלול הדינים סביב מצוות קרבן פסח.

הפסוקים, מפרטים שורה ארוכה של מעשים טכניים, אשר קשורים בעיקר לדיני אכילת הקורבן.

בין היתר, נקבע כי את קרבן הפסח יש לאכול בחגיגיות, בבית ובמסגרת המשפחתית ״לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה".

התורה מבקשת כי דווקא בשעה שהמתח מצוי בשיאו והמצרים לוחצים ודוחקים בעם ישראל לצאת מארצם אל המדבר ואל הלא נודע, לא נשכח כי חוויית הגאולה הבאה לידי ביטוי באכילת הקורבן לאחר שעבוד קשה וממושך, צריכה להיות בעלת אופי מיוחד.

רגש הזיכרון הלאומי לא יכול להישאר צרוב רק בלבבות. עליו לבוא לידי ביטוי גם בפרטים הקטנים, במסגרת המשפחתית ובעיקר בנוכחות הצעירים בני הדור הבא.

הפסוקים ״והיה כי יאמרו אליכם בניכם״, ״והיה כי ישאלך בנך״ או ״והגדת לבנך... בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים״ מבקשים כי השיח סביב אירועי הפסח שנערך מדי שנה, יעשה בנוכחות הבנים השונים.

על מנת שהמסר המגולם בעשיית הפסח לדורות יחדור לליבם של בני הנוער, על העוסקים במלאכת החינוך ובעיקר על ההורים, מוטלת החובה לגלות אחריות ולהיות קשובים למתבגרים כדי לברר את עמדתם.

נאפשר לבני דור ההמשך לשאול, להתחבר, לחוות ולבטא את אשר על ליבם בשנות עיצוב זהותם ובכך נקדם אותם אל עבר יעדים משמעותיים ומטרות חשובות, שעוד נכונו להם בחיים.  

שבת שלום, הלל