פרשת ויצא

המתיחות בין שתי האחיות, רחל ולאה, תופסת חלק ניכר מהפרשה שלנו. כשהשיא מגיע במילים "ותקנא רחל באחותה" ובהמשך כשלאה מטיחה ברחל "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?". קשה שלא לחוש אהדה וחמלה כלפי כל אחת מהן בהתמודדות שאיתה היא מתמודדת. לאה, עם חוסר אהבתו של בעלה, ורחל עם עקרותה.

האמנם הקשר בין האחיות מסתכם רק בקנאה ותחרותיות? המדרש בוחר להאיר את הקשר ולתת לו נופך אחר. לצד הקנאה והתחרותיות יש גם חמלה, ודאגה לכבודה אחת של השניה.

בליל החתונה, המדרש מתאר כיצד יעקב ורחל קבעו ביניהם סימנים. אולם כשרחל גילתה שאחותה מתכוננת לחתונתה עם יעקב, היא חמלה עליה ודאגה למנוע את השפלתה, וגילתה לה את הסימנים.

כך קורה גם בהמשך בעת שלאה הרה עם דינה, ״וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה״: מַאי ״וְאַחַר״? אָמַר רַב: לְאַחַר שֶׁדָּנָה לֵאָה דִּין בְּעַצְמָהּ וְאָמְרָה: שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עֲתִידִין לָצֵאת מִיַּעֲקֹב, שִׁשָּׁה יָצְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה מִן הַשְּׁפָחוֹת, הֲרֵי עֲשָׂרָה. אִם זֶה זָכָר, לֹא תְּהֵא אֲחוֹתִי רָחֵל כְּאַחַת הַשְּׁפָחוֹת, מִיָּד נֶהֶפְכָה לְבַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה״. לאה, בחמלתה על אחותה מתפללת שלא תלד בן נוסף כדי שלרחל יהיו גם כן, לפחות שני בנים.

וכך, באמצעות מדרשים מהפכניים, שאמנם רחוקים מהפשט, חז"ל בוחרים להאיר צד אחר בקשר בין האחיות. קשר של דאגה, אכפתיות ואהבה למרות המציאות הלא פשוטה שהן מצאו את עצמן בה.