פרשת וירא

הייתם מעיזים לצעוק על הבוס שלכם אחרי יומיים בעבודה? ואם זה קורה אחרי תקופה ארוכה של עבודה משותפת והיכרות - זה יתקבל אחרת?

תפילתו של אברהם על סדום, מעוררת אצלי מחשבות בהקשר הזה בדיוק.

אברהם מתהלך בארץ בצו ה', ובמשך שנים ישנן תקופות ארוכות של דממה מצד ה'. ועם הזמן, מתחיל רצף תדיר יותר של קשר ותקשורת. עד לשיא בציווי על ברית המילה וברית בין הבתרים, וכמה ימים מאוחר יותר סיפור שלושת המלאכים מתחיל בעיצומו של ביקור אחר "וירא אליו ה' באלוני ממרא", וממשיך את הביקור מיד לאחר עזיבתם של המלאכים "ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם, וה' אמר המכסה אני מאברהם..." אברהם מסיים ללוות את המלאכים, וממש שם, כשהוא משקיף על סדום ה' ממשיך את השיחה איתו.

אפשר לראות לאורך הסיפורים התקדמות הדרגתית בקשר בין הקב"ה ואברהם. החל מהציווי האנונימי- "לך לך", שמתפתח עם השנים לשיחות עמוקות ומעמיקות יותר. בשלב הזה מודגשת התלות של אברהם בקב"ה, בניסיון שלו להבין את המציאות שבה הוא נמצא. הקושי מול העקרות של שרה לעומת הבטחותיו של ה'. אברהם הוא הפונה, השואל, הזקוק לליווי והקב"ה הוא בתפקיד המרגיע, המנחם, המגלה טפח ומסתיר טפחיים.

כעת לאחר ברית המילה, בעת הביקור של המלאכים, נראה שהם הגיעו לרמת אינטימיות חדשה, וה' מחליט לשתף את אברהם בהחלטה שלו. הוא כבר יודע, בעקבות ההיכרות שהעמיקה, שאברהם שותף מלא בהפצת "משפט וצדקה" בעולם. וגם אברהם בתגובה, מפתח סוג שיחה חדש עם אלוהים. לא עוד בקשות ותלות אלא ויכוח חד ונוקב. עמידתו הזקופה והאיתנה של אברהם מול הקב"ה בעניינה של סדום, היא ההשראה לחז"ל במדרש המפורסם "תפילות אבות תיקנום":

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: תפילות אבות תקנום... אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר: 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' '. ואין עמידה אלא תפילה... (בבלי ברכות, כו ע"ב)

שבא ללמד אותנו מימד חדש בתפילה. גם הויכוח הקשה והנוקב מול אלוהים הוא תפילה, "שאין עמידה אלא תפילה". אולם ראיית הסיפור בהקשר הרחב של מערכת היחסים המתפתחת בין אברהם לקב"ה מלמדת גם על ההקשר שבו עלינו לפעול בתפילותינו מול ה'. בשולי הדברים אנו גם נחשפים למימד אחר של הדינמיות הטבעית של קרבה וריחוק בין האדם לאל בתקופות שונות של חייו, ולא רק על אופיין של התפילות באופן מנותק.